ע"ע 35349-03-14

תקציר

הערעורים הם על פסק דין לטובת מר י.ב., מפעיל תנורים שעבד בחברת טרקוטה אופקים תעשיות קדרות בע"מ למעלה מ-11 שנים. מר י.ב. הפסיק לעבוד עקב הידרדרות במצבו הנפשי ודרש מהחברה פיצויי פיטורים. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע פסק חלקית לטובתו ופסק לו פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, דמי חגים והבראה והחזרים שונים. שני הצדדים ערערו על פסק הדין. העובד טען כי נאלץ לעבור בין קרנות פנסיה, דבר שהמיר משמעותית את זכויותיו הפנסיוניות, אך בית המשפט לא מצא ראיות לכפייה וקבע כי העובד לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. עוד קבע בית הדין כי העובד קיבל שכר נמוך וזכאי להפרשי שכר, החלטה עליה ערערה החברה בטענה כי העובד לא הוכיח את טענתו. עם זאת, בית הדין לערעורים אישר את פסק הדין וקבע כי עדותו של העובד הייתה משכנעת והחברה לא הציגה כל ראיה לסתור אותה. העובד ערער אף הוא, וטען כי יש לכלול גמול שעות נוספות בקביעת שכרו לפיצויי פיטורים, אך בית הדין אישר את קביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה גמול שעות נוספות נחשב בדרך כלל לתוספת ולא לחלק מהשכר הרגיל. עוד טען העובד כי החברה לא שילמה לו בגין ניכויי מס ארגון, ובית המשפט האריך את תקופת ההחזר. באשר להוצאות המשפט, החלטת הערכאה הנמוכה שלא לפסוק אותן לעובד התקבלה, שכן סכום התביעה היה שונה משמעותית מהסכום שנפסק. לבסוף עתר העובד להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את מנהלי החברה באופן אישי, אך בית הדין לא מצא הצדקה לכך, שכן העובד לא הביא ראיות מספיקות לנסיבות חריגות. העובד ניסה להגיש ראיות נוספות למצבה הפיננסי של החברה בשלב הערעור אך לא הורשה והערעור נדחה. בסיכומו של דבר, ערעור החברה נדחה, וערעורו של העובד התקבל באופן חלקי, ופסק לו 3,000 שקל נוספים בגין הפרשי שכר ו-295 שקל בגין החזר מס ארגון, בצירוף ריבית כדין.