ע"פ 4949/15

תקציר

בפסק דין זה אישר בית המשפט לערעורים את החלטת בית משפט קמא, ודחה את הערעור על עונשו של המערער בגין ניסיון שוד עם כנופיה. המערער הורשע בניסיון שוד, עבירה חמורה המאיימת על שלום הציבור, המצדיקה עונשי מאסר ממושכים שישקפו את הזלזול בחברה וישיגו הרתעה. למרות שהמערער לא השתמש באלימות פיזית, עצם פעולת התכנון וההצטיידות בשוד, שכללה הטלת אימה על קשישה, הצדיקה ענישה חמורה. על המערער נגזרו 40 חודשי מאסר, ואילו על הנאשם מס' 3, שמעשיו הוגדרו חמורים יותר, נגזרו 72 חודשי מאסר. בית המשפט הדגיש את עקרון אחידות הענישה אך הכיר בכך שהוא אינו מוחלט, ומאפשר מקום לשינויים בשל נסיבותיו הספציפיות של כל נאשם ומקרה. לנאשם מס' 3 היה הסכם גזר דין מסודר מראש, ואילו על עונשו של המערער הוגש ערעור, דבר המצדיק עוד יותר את אי ההתאמה. בסופו של דבר, הדגיש בית המשפט את חשיבות הענישה הפרטנית, דחה את הערעור וקבע כי העונש המקורי היה ראוי, תוך הסכמה בין כל השופטים.