ת"צ 56315-06-14

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **הנדון:** בקשה לאישור תובענה ייצוגית מכוח חוק בניינים ציבוריים (מתקני שתייה למים צוננים), התשמ"ז-1986. **עובדות הרקע:** המבקש, מר רמזי ג'רג'ורה, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשתות "ביג זול" (המשיבה 1) ו"השוק הגדול מכולם" (המשיבה 2). לטענתו, המשיבות הפרו את חובתן החוקית להתקין מתקני מים צוננים בסניפיהן, כקבוע בחוק בניינים ציבוריים. כתוצאה מכך, נאלץ המבקש לרכוש שתייה במקום להרוות את צימאונו ממתקן ציבורי, וכן נגרמה לו אי-נוחות גופנית. **הכרעת בית המשפט – לגבי המשיבה 1 ("ביג זול"):** 1. **קבלת בקשת האישור:** בית המשפט קיבל את בקשת האישור כנגד המשיבה 1. 2. **פרשנות חוק בניינים ציבוריים:** * **הוראת החוק:** סעיף 2 לחוק מחייב התקנת מתקן שתייה המספק מי שתייה צוננים, המוצב "במקום מרכזי, הנראה לעין הציבור והוא יהיה שמיש בשעות הפעילות". * **הגדרה "בניין ציבורי":** בית המשפט פירש כי חנויות כל בו וסופרמרקטים בשטח העולה על 350 מ"ר נכללות בהגדרת "בניין ציבורי" לעניין החוק. * **"מתקן שתיה":** סעיף 1 לחוק מגדיר זאת כ"מתקן המספק מי שתיה צוננים". לא הותקנו תקנות פרטניות המסדירות את המאפיינים הטכניים של המתקן. * **"מקום מרכזי, הנראה לעין הציבור":** זהו העיקרון המרכזי בפסיקה. בית המשפט קבע כי הצבת מקרר עם בקבוקי מים מינרליים *בדלפק שירות הלקוחות*, שאינו נגיש לציבור, ואינו גלוי לעין, *אינה* עומדת בדרישות החוק. זאת, אף אם הדלפק עצמו נמצא במקום מרכזי. ההדגשה היא על נגישות ישירה לציבור ועל נראות המתקן. היעדר שילוט המפנה למיקום המתקן מחזק מסקנה זו. 3. **עילת הנזק:** * **נטל ההוכחה בשלב האישור:** סעיף 4(ב) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי די בכך שהמבקש יראה שלכאורה נגרם לו נזק. * **נזק ממוני (רכישת שתייה):** המבקש טען כי נאלץ לרכוש שתייה. אולם, בית המשפט קבע כי המבקש לא הוכיח זאת, הן מכיוון שלא פירט את הנזק בתצהירו, הן משום שלא צירף אסמכתאות (קבלות), והן משום שהמשיבה 1 טענה, ולא נסתרה, כי אינה מוכרת משקאות צוננים באריזה אישית. * **נזק לא ממוני (אי-נוחות):** בית המשפט הכיר באפשרות של נזק מסוג "חוסר נוחות גופנית" כתוצאה מתחושת צמא, בהתאם לתכלית החוק כפי שעולה מהצעת החוק. חוסר נוחות זה נתפס כנזק אינהרנטי להפרת החוק, המנוי בסעיף 2 לפקודת הנזיקין. עם זאת, בית המשפט ציין כי טענה זו הועלתה מאוחר יחסית, ללא תמיכה בתצהיר מקורי, אך בשל היותה תוצאה ישירה וטבעית של הפרת החוק, היא עשויה להיות מוכרת. 4. **עילת עשיית עושר ולא במשפט:** בית המשפט דחה עילה זו, שכן המבקש לא הוכיח התעשרות של המשיבה 1 או נזק ממוני מצידו. 5. **תנאי התובענה הייצוגית:** * **שאלות מהותיות משותפות:** בית המשפט קבע כי השאלה האם הצבת מקרר בתוך דלפק שירות לקוחות, שאינו נגיש ואינו נראה לציבור, עונה על דרישות החוק, מהווה שאלה מהותית משותפת לכלל חברי הקבוצה. * **ייצוג הולם ותום לב:** בית המשפט דחה את טענת המשיבה 1 בדבר חוסר תום לב מצד המבקש (אי-פנייה מקדימה). נקבע כי לא ניתן לקבל טענה זו, שכן תכלית התובענה הייצוגית אינה מחייבת פנייה מקדימה, ובמקרה זה, סביר להניח שפנייה לא הייתה מועילה לנוכח המחלוקת הפרשנית. כמו כן, נדחו טענות בדבר חוסר ניסיון או הכשרה של עורך הדין המייצג. 6. **סעד:** בית המשפט ציין כי נוכח מהות הנזק ("חוסר נוחות"), יהיה נכון להורות, ככל שהתביעה תתקבל, על סעד לטובת הציבור, בהתאם לסעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות. 7. **החלטה סופית (לגבי המשיבה 1):** אישור התובענה כנגד המשיבה 1 כתובענה ייצוגית, כאשר עילת התביעה היא הפרת החובה החקוקה שבסעיף 2 לחוק בניינים ציבוריים. נקבע הרכב הקבוצה התובעת והשאלה המרכזית המשותפת. **הכרעת בית המשפט – לגבי המשיבה 2 ("השוק הגדול מכולם"):** 1. **דחיית בקשת האישור:** בית המשפט דחה את בקשת האישור כנגד המשיבה 2. 2. **העדר עילה אישית:** * המבקש הודה כי מעולם לא ביקר בסניפי המשיבה 2 בקריית אתא ובקריית שמונה, ולכן אין לו עילה אישית לתביעה לגבי סניפים אלו. * אף אם עורך דינו של המבקש בדק את הסניפים, לא נערכו בדיקות מקדימות מספקות לפני הגשת הבקשה, ובדיקות שנעשו לאחר מכן (על ידי חוקר פרטי) העלו ממצאים מעורבים (למשל, התקנת מתקן חדש זמן קצר לפני ביקור החוקר). 3. **סניף נצרת:** * בית המשפט קבע כי המבקש לא הוכיח, אף לא לכאורה, כי לא היה מתקן מים בסניף זה, למרות שטען לביקורים תכופים. * המבקש לא ידע פרטים בסיסיים על הסניף (משך פעילותו, מיקומי המוצרים), ולא שאל את העובדים על מיקום המתקן. * הצהרת המשיבה 2 כי היה מתקן מים במקום בולט לא נסתרה באופן מספק. 4. **העדר נזק והעדר הוכחות:** גם לגבי המשיבה 2, המבקש לא הוכיח נזק ממוני (רכישת שתייה). 5. **החלטה סופית (לגבי המשיבה 2):** דחיית בקשת האישור. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **פרשנות תכליתית של חוק:** בית המשפט נדרש לפרש את דרישת "המקום המרכזי, הנראה לעין הציבור" בחוק בניינים ציבוריים. ההדגשה היא על נגישות ישירה וגלויוּת, ולא רק מיקום מרכזי מבחינת השטח הפיזי של החנות. המקרה מדגים כיצד יישום מילולי של החוק עשוי שלא להגשים את תכליתו, שכן מקרר המצוי מאחורי דלפק אינו משרת את מטרת החוק – לאפשר לציבור גישה נוחה למים צוננים. 2. **נטל ההוכחה בשלב אישור תובענה ייצוגית:** פסק הדין מדגיש את הסטנדרט המקל הנדרש בשלב זה – "לכאורה" או "סבירות ראויה". די בכך שהמבקש יראה שהתקיימו התנאים המרכזיים, ואין הכרעה סופית במחלוקות העובדתיות. 3. **נזק לא ממוני:** ההכרה בחוסר נוחות גופנית כנזק אפשרי, הנובע מהפרת החוק, מהווה הרחבה של האפשרויות לקבלת סעד במסגרת תובענה ייצוגית, במיוחד כאשר הנזק הממוני קשה להוכחה. הדבר משקף מגמה להעניק משקל לתכלית החברתית של החוק. 4. **חשיבות הבדיקה המקדמית:** בית המשפט העביר ביקורת חריפה על המבקש ועל בא כוחו לגבי חוסר בדיקה מספקת של העובדות טרם הגשת הבקשה, במיוחד לגבי המשיבה 2. הדבר עלה כדי חוסר הוכחה מספק ואף פגיעה באמינות הטענות. 5. **סעד לטובת הציבור:** ההצעה להורות על סעד לטובת הציבור (ולא רק פיצוי אישי) במקרה של "חוסר נוחות" משקפת את הגמישות בסעדים המאפיינת תובענות ייצוגיות, ומטרתה להבטיח שהזכייה תשרת באופן מיטבי את האינטרס הציבורי. 6. **סוגיות פרוצדורליות:** * **אי-פסַק הוצאות:** בית המשפט נמנע מלפסוק הוצאות לטובת המשיבה 1, למרות דחיית טענות מסוימות, משום שהבקשה אושרה בסופו של דבר, והמחלוקות העובדתיות טרם הוכרעו סופית. * **אי-פסיקת הוצאות לטובת המשיבה 2:** זאת, בין היתר, בשל העמימות שנותרה בסוגיית הימצאותו של מתקן המים בסניף קריית שמונה, וחוסר הבדיקה של עדות מכרעת (עדותה של העובדת). 7. **תום לב ופנייה מקדימה:** בית המשפט אימץ גישה מרחיבה בנוגע לתום לב, וקבע כי אי-פנייה מקדימה למשיבה אינה מהווה בהכרח חוסר תום לב, במיוחד כאשר התכלית היא הגנה על זכויות ציבוריות. **סיכום:** פסק הדין מדגים את האופן בו בתי המשפט מפרשים ומיישמים חוקים הנוגעים להגנה על הציבור, תוך איזון בין דרישות הוכחה פורמליות לבין תכליות חברתיות. ההבחנה בין אישור תובענה ייצוגית לבין הכרעה סופית במחלוקות העובדתיות היא קריטית, ופסק הדין מאיר נקודה זו באורח ברור. כמו כן, הוא מדגיש את החשיבות הקריטית של ביסוס עובדתי איתן של הבקשה, עוד בשלבים המקדמיים.