עמ"ש 9102-01-14

תקציר

הערעור נסוב סביב פרשנותו של סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון לעניין חלוקת נכסים עם התרת נישואין. סעיף זה מוציא מהנכסים המשותפים כל "טובת הנאה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי דין לאחד מבני הזוג עקב נזקי גוף או מוות". על בית הדין לקבוע האם הפיצוי שקיבלה אישה בגין אובדן כושר עבודה נופל כמשמעותו בסעיף זה. השופטת, סגנית הנשיא ב' ארבל, מגיעה למסקנה כי הפיצוי שקיבלה האישה המערערת בגין אובדן כושר עבודה אינו נכס מאזן שיש לחלוק עם בעלה עם גירושיהם. ההחלטה מבוססת על שלושה יסודות של פרשנות משפטית: כלל הלשון, כלל התכלית וכלל שיקול הדעת השיפוטי. מטרת החוק היא להבטיח כי בן הזוג הנפגע יקבל את הפיצוי מבלי לחלוק אותו עם בן הזוג השני, שכן הוא נועד להקל על הנטל הכלכלי שנגרם כתוצאה מהפגיעה. השופט בוחן גם את הנסיבות הסובייקטיביות של המקרה, כגון השימוש בפועל בכספים ועיתוי קבלתם. מאחר שהאישה הפקידה את מרבית הפיצויים בחשבון נפרד ורק שליש ממנו שימש לטובת המשפחה לאחר שהיחסים התדרדרו, בית המשפט מחליט כי אין לראות בו נכס משותף. לפיכך, הערעור מתקבל, ונקבע כי אין צורך לאזן את יתרת כספי הפיצויים בין בני הזוג המתגרשים.