ת"א 17936-02-19

תקציר

פסק הדין דן בבעלות על נכס, תוך בחינת טענות התובעים (נאמני הקדש, או ווקף) והנתבע, אשר שילם דמי שכירות על הנכס. בית המשפט מקבל את טענת הנאמנים כי הם הבעלים החוקיים, שכן תשלומי הנתבע לאורך השנים הכירו בבעלותם. המחלוקת העיקרית נוגעת לטענת הנתבע למעמד של דייר מוגן בנכס, אשר יגן עליו מפני פינוי. בית המשפט בוחן את טענות הנתבע כי לאביו היה מעמד של דייר מוגן וכי מעמד זה עבר בירושה לאמו החורגת, או לחילופין, כי הוא עצמו בעל מעמד של דייר מוגן. מסקנת פסק הדין היא כי בעוד שאביו של הנתבע רכש מעמד של דייר מוגן לפני שנת 1968, מעמד זה לא עבר לידי האם החורגת משום שהיה פער בניהול הנכס על ידי המשפחה לאחר מותו. זאת ועוד, הנתבעת לא הוכיחה כי הנכס הינו עסק פעיל כיום. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת הנאמנים, מורה על פינוי הנתבע מהנכס ודוחה את תביעתו המאוחרת. בקשת הנאמנים לסעד כספי מתקבלת באופן חלקי, שכן הסכום המדויק עדיין אינו ברור, והם רשאים להגיש תביעה נפרדת בגין דמי שכירות שלא שולמו. הנתבע חויב לשלם לנאמנים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 18,000 ₪. לשני הצדדים יש זכות לערער על פסק הדין, ופסק הדין יימסר לעורכי הדין של שני הצדדים.