ת"פ 2333/07

תקציר

הנאשם הואשם בכליאת שווא ובתקיפת אשתו, הגב' א'. האירוע התרחש ביום 24.10.06, כאשר הנאשם נעל את דלת ביתם, השאיר את אשתו ובנו התינוק בפנים, ולקח עמו את המפתחות. כשחזר לביתו באותו אחר צהריים, דחף את אשתו ההרה אל הקיר, משך בשערה, היכה אותה ובעט בה בבטנה, מה שחייב אותה לפנות לקבלת טיפול רפואי ולאשפוז. להגנתו הכחיש הנאשם את הטענות ומסר גרסאות סותרות לאירועים. הוא טען כי הוויכוח היה על כסף וכי לאשתו היה מפתח לדלת. אלא שעד התביעה, אחיה של הגב' א', סתר טענה זו ותמך בגרסתה של אחותו לאירועים. השופט מצא את עדותה של המתלוננת עקבית ואמינה, בעוד עדותו של הנאשם הייתה מתחמקת ולא עקבית. השופט הגיע למסקנה כי התביעה סיפקה די ראיות כדי להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו. כתוצאה מכך הוא הורשע במאסר שווא ובתקיפת בת זוגו. השופט שקל את חומרת העבירות, עברו הנקי של הנאשם והזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, וגזר עליו 10 חודשי מאסר על תנאי. גזר הדין הותנה בכך שהנאשם לא יפגע שוב בתוך תקופה של שלוש שנים, וניתנה לו הזכות לערער על גזר הדין בתוך 45 יום.