בר"מ 9381/12

תקציר

התיק סובב סביב מרעי אלשניטי, אזרחית פיליפינית, שנכנסה לישראל בשנת 2002 באמצעות אשרת עבודה. לאחר שפג תוקף אשרת השהייה שלה, היא ניסתה להסדיר את מעמדה באמצעות בקשת מקלט, שנדחתה. אל-שניטי, אם לעשרה ילדים מבעל פרוד, החלה במערכת יחסים עם תושבת קבע ישראלית, נג'אח שניטי. בני הזוג ביקשו להסדיר את מעמדו של אל-שניטי בישראל על בסיס מערכת היחסים ביניהם. עם זאת, משרד הפנים דחה את בקשותיהם, בנימוק של היעדר אזרחות ישראלית ונישואיו של שניטי לאישה אחרת. בני הזוג עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה לצו ביניים לשהייה בישראל עד לשמיעת עניינם, אך בקשתם נדחתה. סירוב זה הוביל אותם לערער לבית המשפט העליון. שופט בית המשפט העליון בחן את הבקשה וקבע כי הערעור ראוי ויש לדון בו. בהתחשב במשך שהותה של אלשניטי בישראל ובנזק הפוטנציאלי של גירושה, נתן השופט צו ארעי המונע את הרחקתה מהארץ. ההחלטה הושפעה גם מהסבירות שעתירת בני הזוג תעורר שאלות משמעותיות לגבי מדיניות משרד הפנים ויישומה במקרה זה, כגון ההבחנה בין אזרחים לתושבי קבע והטיפול במערכות יחסים ביגמיות. הערעור התקבל ומשרד הפנים נצטווה שלא לנקוט כל פעולת אכיפה נגד אלשניטי עד למתן פסק דין בעניינם המתמשך של בני הזוג (ע"א 24510-12-12). הוצאות הערעור לא נפסקו למי מהצדדים.