עת"מ 21005-08-20

תקציר

העותר הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בטענה כי היתר הבנייה שקיבל המשיב השלישי אינו חוקי. המשיבים ביקשו לדחות את העתירה על הסף בנימוק של אי מיצוי הליכים מנהליים ושיהוי. בעתירה נטען כי לוועדת הערר אין סמכות לבחון את חוקיות ההיתר, ולכן אין צורך בהגשת ערר לוועדה. בית הדין פסק לטובת בקשת המשיבים לסילוק על הסף. בית המשפט קבע כי היה על העותר להגיש תחילה ערר לוועדת הערר, שכן חוק התכנון והבנייה מסמיך את הוועדה לדון בכל ערר על החלטה למתן היתר בנייה. עוד קבע בית המשפט כי העתירה הוגשה באיחור ניכר. העותר היה מודע להחלטה המאשרת את ההיתר בדצמבר 2019, אך העתירה הוגשה באוגוסט 2020. בית המשפט ציין כי גם אם צדק העותר ביחס לעתירה המנהלית (שנדחתה), היה עליה להיות מוגשת עד יוני 2020. בית המשפט הדגיש כי משבר הקורונה לא הצדיק את מחדליה הפרוצדורליים של העותרת, מה גם שהיא לא מסרה פרטים או תצהירים כלשהם לתמיכה בטענותיה. זאת ועוד, סיכויי ההצלחה של העתירה היו נמוכים, דבר שבשילוב השיהוי והאינטרס הציבורי הביאו את בית המשפט לדחות את העתירה על הסף ולהורות לעותר לשלם למשיבים הוצאות בסך 20,000 ₪.