ה"מ 645/79

תקציר

המשיב עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל פסק בורר הפותר מחלוקת, ואילו המערערים ביקשו לאשרו. בית המשפט דחה את עתירת המשיב וקיבל חלקית את בקשת המערער, מה שהוביל את שני הצדדים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בקשתו של המשיב נדחתה, ובקשתה של המערערת נענתה לעניין ספציפי. המערערים הגישו ערעור, ובתגובה הגיש המשיב ערעור שכנגד, תוך חזרה על טענות שנדחו בעבר. המערערים ביקשו לדחות את הערעור שכנגד, אשר נעתר לבית המשפט העליון. בית המשפט קבע כי כללי הערעור חלים על ערעורים שכנגד, כאשר ההבדל היחיד הוא שניתן להגיש ערעור שכנגד לאחר המועד האחרון לערעור. מאחר שבקשת רשות הערעור של המשיב נדחתה, הערעור שכנגד לא היה קביל, שכן הוא עולה כדי ניצול לרעה של הליכי משפט. החלטה השוללת רשות ערעור היא סופית, ותקנה 401 לתקנות סדר הדין האזרחי חלה כאשר אין החלטה הדוחה בקשה. יתר על כן, החלטה כזו אינה בהכרח פעולה שיפוטית, ודחיית בקשה להחלטת ביניים אינה מונעת מבעל דין להעלות השגות במהלך הערעור על פסק הדין. מ"מ הנשיא י' כהן הדגיש כי שלילת רשות ערעור על החלטת ביניים אינה צריכה להפריע לבעל דין להציג טענות, אך מקרה זה שונה שכן המשיב כבר ביקש ונשללה ממנו רשות ערעור.