ע"א 47/48

תקציר

המקרה, A. Egushevich et al. v. C. Futterman, נסוב סביב הגדרת "עובד" לפי פקודת הפיצויים לעובדים, 1947, והאם יש לסווג את המשיב, שנפגע בעת שעבד אצל המערערים, ככזה. בית משפט השלום קבע כי המשיב אינו עובד אלא קבלן עצמאי, ודחה את תביעת הפיצויים. עם זאת, בית המשפט המחוזי ביטל פסק דין זה והורה למערערים לשלם את הסכום המבוקש. לאחר מכן ערערו המערערים לבית הדין לערעורים. בית המשפט שלערעור נדרש לקבוע האם בית המשפט המחוזי יכול לסתור את העובדות שנקבעו על ידי בית משפט השלום, ואם כן, האם צדק השופט המחוזי בעשותו כן במקרה זה. שופטי הערעור הסכימו כי לבית המשפט המחוזי נתונה הסמכות לבחון את הראיות והעובדות, אך עליו לסתור את ממצאי בית משפט השלום רק אם הם אינם הגיוניים או נעדרי הוכחות. במקרה דנן, מסקנתו של בית משפט השלום כי המשיב היה קבלן עצמאי התבססה על הראיות ולא ניתן לבטלה. שופטי הערעור הדגישו כי היסוד המכריע להבחנה בין עובד לקבלן עצמאי הוא מידת השליטה והפיקוח שיש למעסיק על העובד. למרות שהיו עדויות סותרות, קבלת גרסת המערערים על ידי בית משפט השלום לא יכולה להיחשב בלתי הגיונית או בלתי נתמכת. לפיכך, קיבל בית המשפט שלערעור את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואישר את החלטת בית משפט השלום.