עב"ל 145/03

תקציר

במקרה של ערעורה של סבאח אראדה נגד המוסד לביטוח לאומי, ערערה המערערת על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, אשר דחה את תביעתה לקצבת תלויים בעקבות מות בעלה, וקבע כי לא מדובר בתאונת עבודה. המנוח, שהועסק כפועל חקלאי, לקה באוטם קטלני בשריר הלב ביום 6.5.99. המערער טען כי התקף הלב נגרם כתוצאה ממאמץ גופני חריג בעבודה, לרבות ביצוע מטלות מאומצות במזג אוויר חם ללא הפסקות. המשיב טען כי מותו של המנוח נבע ממצב טרשתי חמור ולא מאירוע עבודה חריג. בית משפט קמא קבע כי פעילותו של המנוח עלתה בקנה אחד עם שגרת עבודתו הרגילה, ולא מצא כל ראיה לאירוע או מאמץ חריג. החלטה זו התבססה על עדויות שהצביעו על כך שהיה זה יום עבודה טיפוסי וחום "בינוני". טענת המערערת בדבר "אירוע חריג", שכלל איחור בארוחות ועבודה מאומצת, לא התקבלה כאמינה, מה גם שלא נכללה בכתב התביעה הראשוני. בערעור הוסיף המערער וטען כי יש להתייחס למכלול הנסיבות הסובבות אותו כאל אירוע חריג, והציע כי על מומחה רפואי להעריך כל קשר סיבתי בין עבודתו לבין האוטם. הסנגור שכנגד טען כי מסקנותיו של בית משפט קמא היו עובדתיות ומבוססות, ולא הוכח קשר בין אירוע עבודה חריג לאוטם. בית המשפט העליון אישר את פסק הדין המקורי, תוך שהוא מדגיש את חוסר רצונו להפוך קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, ולא מצא בסיס מספיק לחריג. לפיכך נדחה הערעור ללא הוצאות, שכן התשתית הראייתית לא הצדיקה מינוי מומחה רפואי או בחינה מחודשת של הקשר הסיבתי בין פעילות העבודה לבין המצב הרפואי.