ע"פ 10469-12-09

תקציר

מדובר בפסק דין בערעור על פסק דין של בית משפט השלום בנתניה. בין המערער למתלונן ניטש ויכוח סוער במשרדו של המתלונן. המערער הורשע בערכאה הנמוכה יותר בתקיפה הגורמת חבלה והיזק לרכוש בזדון. הוא נידון למאסר על תנאי, קנס והתחייבות שלא לבצע עבירה חוזרת. הערעור מתייחס לגזר הדין ולחומרת העונש. עובדות הרקע מוסכמות, אך גרסאות הצדדים לאירועים שהובילו להרשעה שונות. המערער השליך לעבר המתלונן לוחית שולחן, מבלי לגרום לו לחבלות, ולאחר מכן היכה אותו באגרופים בפניו ופצע אותו. בית משפט קמא האמין לגרסתו של המתלונן כי לא נגח בראשו של המערער לפני האגרוף והרשיע את המערער בסעיפי האישום. שופטי הערעור מסכימים עם המערער כי ממצאי בית משפט קמא ביחס לאירוע הראשון סותרים את הראיות. עוד הם מסכימים כי המתלוננת והמערער הלכו זה לעבר זה והתעמתו זה עם זה. השופטים חלוקים בשאלה האם האגרוף היווה הגנה עצמית. דעת הרוב קובעת כי האגרוף אינו נופל תחת הוראת ההגנה העצמית וכי ההרשעה באירוע השני של אגרוף צריכה לעמוד בעינה. עם זאת, מאחר שלא הוכח כי המשקפיים נשברו במהלך האירוע הראשון, יש לזכות את המערער מאשמת היזק לרכוש בזדון. אשר לעונש, דעת הרוב סבורה כי הימנעות מהרשעת המערער ראויה בהתחשב בנסיבות הייחודיות, ויש להפנותו לשירות המבחן לקבלת תסקיר. השופט אמיר סבור כי האגרוף היה מעשה של הגנה עצמית ויש לזכות את המערער מהאישום השני של תקיפה הגורמת חבלה.