ע"ז 2640-06-18

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב צוואה שנכתבה על ידי אדם שנפטר, XXXX, משנת 1973 – 44 שנים לפני מותו. בצוואה הוריש את עיזבון המנוח לארבעה אנשים: מר XXXX, אחיו (התובע מס' 1), מר XXXX, אחיינו (התובע מס' 2), מר XXXX, אחיין נוסף (התובע מס' 3) ומר XXXX, בן דודו. הצוואה נכתבה בעיצומם של הליכי הגירושין של המנוח עם אשתו הראשונה, במטרה למנוע ממנה לרשת את עזבונו אם ילך לעולמו לפני סיום הגירושין. אולם, לאחר הגירושין נישא המנוח לנתבעת מס' 1, עמה נולדו לו שני ילדים: נתבעים 2 ו-3. הצוואה מעולם לא בוטלה. לאחר פטירתו של המנוח בשנת 2017, התעוררה מחלוקת בנוגע למימוש הצוואה. הנתבעים – אשתו וילדיו של המנוח – טענו כי יש לבטל את הצוואה מאחר והיא נשכחה על ידי המנוח. לטענתם, הצוואה נערכה בנסיבות ספציפיות – הליכי הגירושין – ולא העידה על רצונו של המנוח בשנותיו המאוחרות. הנתבעים הדגישו את הקשר האוהב שחלק עמם המנוח וטענו כי לא היה לו כל קשר עם התובעים, למעט התובעת מס' 1, עמה היה לו סכסוך ארוך שנים. עוד ציינו כי המנוח מעולם לא הזכיר את הצוואה לאיש. בנוסף, מהמסמכים הרפואיים עולה כי המנוח סבל מדמנציה בשנים המאוחרות לחייו. מנגד, טענו התובעים – הנהנים הנקובים בצוואה – כי יש לערוך את הצוואה שכן היא מעולם לא בוטלה ומשקפת את רצונו של המנוח. הם הדגישו את יחסי שיתוף הפעולה שהיו למנוח עם התובע מס' 1 ואח נוסף. התובעים הכחישו את הטענה בדבר קרבה בין המנוח לנתבעים, וטענו כי חיבתו של המנוח הייתה בראש ובראשונה לנתבע מס' 1. בית המשפט בחן עדויות רבות בדבר מערכות היחסים שהיו למנוח הן עם התובעים והן עם הנתבעים בחייו. התברר כי נישואיו של המנוח לאשתו הראשונה היו קצרים וסוערים, והובילו להליכי גירושין שנמשכו שש שנים. הצוואה נכתבה בהקשר זה. מנגד, נהנה המנוח מקשר אוהב ותומך עם הנתבע מס' 1 וילדיהם, נאשמים 2 ו-3. בית המשפט שקל גם את מצבו הקוגניטיבי של המנוח, כאשר מספר עדים העידו על סימני דמנציה בשנים המאוחרות לחייו. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, וקיבל את טענתם כי הצוואה נשכחה על ידי המנוח. הצוואה נתפסה כתוצר של הנסיבות הספציפיות סביב הליך הגירושין ולא ייצגה את רצונו של המנוח בשנים שקדמו לפטירתו. בית המשפט פירש את הצוואה בצמצום, תוך שהוא מוגבל להקשר שבו היא נכתבה. נוכח השינויים המהותיים בחייו של המנוח, לרבות נישואיו ולידת ילדיו, נקבע כי הצוואה נמחקה. יתר על כן, בית המשפט מצא את עדותו בדבר התדרדרותו הקוגניטיבית של המנוח בשלבים מאוחרים של חייו כאמינה, והטילה ספק בזיכרונו את קיומה של הצוואה. כתוצאה מכך, ההתנגדות לביצוע הצוואה התקבלה, והצוואה נחשבה לצוואה נשכחת. בית המשפט הורה על הסדר ירושה אחר, ודחה את הבקשה למימוש הצוואה משנת 1973. התובעים נדרשו לשאת בהוצאות הנתבעים, בסך כולל של 90,000 ₪.