ע"א 2168-01-13

תקציר

פסק הדין סובב סביב מערכת מורכבת של הסכמים וחוזים הנוגעים לשימוש והשכרה של נכס מסחרי. הנכס המדובר מחולק לתחנת דלק, אזור מסחרי וקפיטריה. עניינו של המקרה הנדון בזכויות להפעלת קפיטריה ולמכירת מזון ומשקאות במקום. בית המשפט מוצא כי המשיבים, בעלי הנכס, התקשרו בהסכמים המקנים זכויות בלעדיות לצד שלישי, זריחאן, להפעלת קפיטריה ולמכירת מזון בתחום תחנת הדלק. הסכמים אלה, המוכרים ומאושרים על ידי בית המשפט, מהווים הסדר כובל כהגדרתו בחוק ההגבלים העסקיים. בלעדיות זו מונעת מעסקים מתחרים לפעול בתחום תחנת הדלק. עם זאת, בית המשפט מכיר גם בכך שהמשיבים שמרו לעצמם את הזכות למכור מזון ומשקאות באזור המסחרי. שאלת המפתח היא האם הסדרים כובלים אלה חוקיים. בית המשפט מגיע למסקנה כי הם נופלים תחת החריג הקבוע בסעיף 3(3) לחוק ההגבלים העסקיים, המתיר הסדרים בין מעניק זכות במקרקעין לבין מעניק זכות במקרקעין, ובלבד שכל המגבלות מתייחסות לסוג הנכס או השירותים שבהם יעסוק המענק. במקרה דנן, בית המשפט מפרש את החוזים כך שהמשיבים, כבעלי קרקע, חילקו את השימושים המסחריים בנכס בין זריהאן לבין המערערים. חלוקה זו מכובדת על ידי בית המשפט, הרואה בה מימוש סביר של זכויות בעלי הקרקע ברכושם. פסק הדין מדגיש כי זכויותיו הבלעדיות של זריהן מוגבלות לאזור תחנת הדלק, בעוד שהמערערים חופשיים לפעול באזור המסחרי. בסופו של דבר, בית המשפט פוסק לטובת המשיבים, ומאשר את ההסדרים הכובלים כדין לפי חוק ההגבלים העסקיים. טענות המערערים נדחות, וכל צד נדרש לשאת בהוצאותיו בסך 20,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים וחתום על ידי שלושה שופטים: כרמי מאסק, יורם נועם וראובן שמיה.