ה"פ 7768-01-19

תקציר

השופט קבע כי תביעת התובעים התיישנה בשל תקופת ההתיישנות. השופטת הדגישה כי טענת התובעים כי אין להחיל את תקופת ההתיישנות בעניינם לא שוכנעת, וגם אם נספר תקופת ההתיישנות ממועד רכישת זכויותיהם על ידי הנתבעים, תבוא תוצאה דומה. השופטת דחתה גם את טענת התובעים כי העובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מהם, והדגישה כי העובדות היו נגישות והיה על התובעים לבדוק אותן. לחילופין, קיבלה השופטת את טענות הנתבעים בדבר השיהוי, שכן השיהוי הניכר של התובעים בהגשת התביעה גרם נזק ראייתי לנתבעים. השופטת בחנה אף היא לגופו של עניין ומצאה כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם לסתור את תוכנו של רישום המקרקעין. כמו כן, השופט קבע כי תקנת השוק חלה במקרה זה, כלומר זכויות הנתבעים בנכס יישמרו גם אם הרישום היה שגוי, שכן הם רכשו אותם בתום לב. השופטת סיימה את דבריה בכך שדחתה את עתירת התובעים והורתה להם לשלם לכל אחד מהנתבעים 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.