ה"ת 3472-03-18

תקציר

בשנת 2013 רכשו בני הזוג בירן ואפרת רוכברגר נכס שהפך בהמשך למושא חקירה פלילית הקושרת אותו לארגון פשיעה. כתוצאה מכך הוצא צו מניעה על הנכס שמנע מהבעלים למכור אותו. צד אחר, ענת שלינגר, טען כי היה לו הסכם עם בני הזוג לרכישת הנכס האמור. הנושא הובא בפני בית המשפט כאשר שלינגר ביקש להסיר את צו המניעה. המשיב, שייצג את המדינה, טען כי ההסכם בין שלינגר לבני הזוג פיקטיבי וכי חבר בארגון הפשיעה, הראל בן דוד, היה הצד בפועל להסכם. הם הציגו דו"חות חסויים וחומרי חקירה גולמיים לתמיכה בטענתם. עם זאת, השופט מצא כי החומרים שהוצגו אינם מצדיקים את קיום צו העיקול. נמצא כי ההסכם בין שלינגר לבני הזוג הוא הצהרת כוונות לא מחייבת, שתוקפה פג מאז. עוד ציין השופט כי האכלוס בנכס על ידי הראל לא הקנה לו זכויות בעלות כלשהן, והעסקאות הכספיות הקשורות בנכס לא עירבו את הראל ישירות. במקום זאת, שובל הכסף הוביל לבן זוגו של שלינגר, שלא היה חשוד. ככלל, רישומי החקירה וראיות אחרות לא תמכו בחשדות הראשוניים. לפיכך, בית המשפט פסק לטובת ביטול צו המניעה, המאפשר לבני הזוג להחזיר לעצמם את השליטה ברכושם. השופט מתח ביקורת על עמדת המדינה כמוגזמת והציע כי היה על המדינה לפעול מוקדם יותר להסרת העיקול, במיוחד לאור ההשפעה על זכויות בני הזוג. ההחלטה נכנסה לתוקף שבוע לאחר מכן כדי לאפשר כל ערעור פוטנציאלי.