ה"פ 11744-05-14

תקציר

המחלוקת היא על הזכות להשתמש בכביש העובר בחלקת אדמה. התובעת רכשה חלק מהחלקה מיורשיו של מר סובחי, אשר שמרו לעצמם את הזכות להשתמש בכביש מעבר העובר בחלקה המחברת בין הצד המערבי למזרחי בהסכם מכר עם מר נסיב בשנת 1979. מר נסיב ואמו רכשו מאוחר יותר חלק נוסף מהחלקה ממר סובחי בשנת 1982, ולאחר מותו ירשו את יתרת חלקו ואאיל אל-חאג' וחמוד אל-חאג'. התובע טען כי זכות המעבר אינה מוגבלת לחלק המערבי של החלקה שנמכר לנסיב אלא משרתת גם את החלק המזרחי שנמכר לו. הנתבעים גידרו את חלקם בחלקה, לרבות כביש המעבר, והתובע טען כי הגידור חסם את גישתו לרכושו. בית המשפט בחן את הסכמי המכר, תצהירי העדים, חוות דעת המומחים ומסמכי התכנון ומצא כי הדרך המדוברת לא הגיעה היסטורית לגבול חלקת התובעת וכי קיימים דרכי גישה נוספות לביתה של התובעת. היעדר כל אזכור של כביש המעבר בהסכם המכר בין התובעת ליורשיו של סובחי, יחד עם גידור הכביש, הצביעו על כך שהצדדים לא התכוונו שהוא ישמש את חלקה המזרחי של החלקה. זאת ועוד, ההבדלים הטופוגרפיים בין מפלס הכביש לבין חלקת התובעת לא אפשרו גישה אליו ללא שינויים משמעותיים. לפיכך, קבע בית המשפט כי לתובעת אין זכות להשתמש בכביש המעבר החוצה את רכוש הנתבעים ודחה את התביעה. פסק הדין ניתן על בסיס הסכם פרוצדורלי, ולא נפסקו הוצאות.