ע"פ 2358/14

תקציר

במקרה הנדון, אישר בית המשפט לערעורים את העונש שהטיל בית משפט קמא, תוך שימת דגש על עקרונות משפטיים מבוססים היטב המונעים התערבות בערעור אלא אם קיימת חריגה משמעותית מנוהלי גזר הדין המקובלים או טעות מהותית. המערער הורשע בהתעללות פיזית ומילולית מתמשכת בבת זוגו, שכללה איומים על חייה ועסקיה, בחלק מהמקרים לעיני ילדיהם הקטינים. למרות שהמערער טען כי האלימות הייתה הדדית, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענה זו, וציין כי כל פעולות ההגנה הקלות של הקורבן היו בתגובה לתקיפות הקשות והפוגעניות של המערער. התנהגותו של המערער גילתה אופי אובססיבי ורכושני, ולמרות כל חשד לכאורה לבגידה, התנהגותו האלימה הוגדרה כבלתי מתקבלת על הדעת. יש לציין כי המערער הפר את תנאי הערבות, דבר המדגיש חשש להישנות התנהגותו בעתיד. עבירות אלימות במשפחה, המתרחשות בדרך כלל בפרטיות ונסתרות מעין הציבור, מחייבות הרתעה משמעותית בשל מסוכנותן הטמונה בהן, כאשר בית המשפט מציין כי פעמים רבות העבריינים טועים לחשוב שיש להם זכויות בלתי מבוקרות על משפחתם. בית משפט קמא שקל בכובד ראש את חומרת המעשים, והתאים את עונשו של המערער למדיניות הענישה שנקבעה בעבירות דומות. משכך, דחתה ערכאת הערעור את הערעור, ואישרה הן את עונש המאסר והן את הפיצויים המגיעים לנפגע, שכן העונש לא נקבע כמופרז או כחריגה מהנורמות הרלוונטיות. ההחלטה התקבלה סופית ב-21 במאי 2014.