ת"ב 41523-01-21

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לביטול פסק בוררות לפי סעיפים 10-11 לחוק הספורט. פסק הבוררות המדובר עוסק בסכסוך בין מועדון ספורט לעובד לשעבר בנוגע לשכר שלא שולם. בית המשפט פותח בקביעה כי בוררות לפי חוק הספורט שקולה לבוררות לפי חוק הבוררות, כלומר הסכם בוררות בין הצדדים תקף וכי החלטות המוסדות השיפוטיים הפנימיים של איגודי הספורט הן סופיות ולא ניתן לערער עליהן בפני בית משפט רגיל. עם זאת, ישנן זכויות הגנה שאינן ניתנות לבוררות, כגון זכויות עובדים קוגנטיות. במקרה זה טען המבקש כי העובד אינו זכאי לשכר בשל היותו מתנדב, אך במהלך ההליך התברר כי הטענה בפועל היא שהעובד קיבל שכר אך אלה לא שולמו לו. בית המשפט מדגיש כי אופיו הייחודי של ענף הספורט ומערכת היחסים הספציפית בין ספורטאים לקבוצותיהם מחייבים את מוסדות הספורט להיות בעלי מומחיות ליישוב סכסוכים, לרבות כאלה הקשורים לשכר. לפיכך, בית המשפט מעדיף פרשנות הנותנת תוקף לפסק הבוררות במקרה זה. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי המבקשת לא התנגדה לסמכותו של הבורר במסגרת הליך הבוררות ולכן דוחה טענה זו. בית המשפט דוחה גם את טענותיו הנוספות של המבקש בדבר החלטת הבורר שלא לאשר הודעת צד ג' וחוסר ההנמקה הנטען בפסק הבוררות, ומציין כי פסק הבוררות היה מנומק היטב וכי ההיבטים הפרוצדורליים של הבוררות היו ראויים. בית המשפט דוחה גם את טענות המבקש בדבר אי מתן אפשרות לשיפור הליכי הבוררות ומציין כי המבקש לא סיפק מסמכים מרכזיים בבקשתו. ככלל, בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לקיים את פסק הבוררות, והבקשה לביטולו נדחית. כתוצאה מכך, מועדון הספורט נדרש לשלם לעובד את הסכומים שצוינו, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין.