ע"א 1076/96

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על החלטתו של כבוד הרשם (ד. וקסלר) אשר אישר תניית שיפוט בפוליסת ביטוח, המחייבת העברת תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. המערערת ערערה על עיתוי טענת המשיב בדבר היעדר סמכות מקומית, וטענה כי היא הועלתה מאוחר מדי. הרשם הבהיר כי אמנם יש להציג טענות לסמכות מקומית ב"הזדמנות הראשונה", אך הגדרת עיתוי זה היא תלוית מצב וצריכה לשקף את ההקשר של ההליך. במקרה דנן, המשיב ביקש תחילה ארכת הגשה מבלי להזכיר סמכות שיפוט, אך זמן קצר לאחר מכן העלה את סוגיית סמכות השיפוט בבקשה מאוחרת יותר. הרשם קבע זאת במועד, מאחר שטרם התקיים דיון מהותי בבית המשפט. ערכאת הערעור אישרה את החלטת הרשם, תוך הבחנה בין סמכות עניינית (המוסדרת בחוק בלבד) לבין סמכות מקומית, שהצדדים יכולים להסכים לה. היא הדגישה כי הסכמה לסמכות השיפוט המקומית יכולה להשתמע אם לא ערערו עליה בשלב מוקדם של ההליך, אך אין להניח אותה לפני כל דיון מבוסס זכות. ההחלטה גם הבחינה בין הגמישות הנדרשת בהקשרים פרוצדורליים כמו סמכות שיפוט מקומית לבין הגישה הנוקשה יותר המיושמת בדרך כלל בתביעות התיישנות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר כי המשיבה עמדה בקריטריון "ההזדמנות הראשונה" להעלות את טענתה השיפוטית, מה שהוביל לפסיקת הוצאות משפט כנגד המערערת.