ת"א 50127-10-14

תקציר

פסק הדין משרטט סכסוך בין חברת ביטוח, מנורה, לבין שני נתבעים: מרדכי אסולין, סוכן ביטוח יחיד, ומ.ס.ה. סוכנות לביטוח, סוכן תאגידי בבעלות אסולין. למנורה היו יחסים חוזיים עם אסולין, שהקים אז את הסוכנות. אסולין ביקש לתווך לקוחות חדשים באמצעות הסוכנות, בעוד הלקוחות הקיימים המשיכו להיות מנוהלים על ידו. מנורה הסכימה, אך היחסים עלו על שרטון בגלל חובות הקשורים למקדמות עבור עמלות. בסופו של דבר ביטלה מנורה את החוזים, מה שהוביל לתביעה. מנורה ביקשה למנוע מהנתבעים להעביר כל מידע אודות לקוחות מנורה לצדדים שלישיים או לבצע כל פעולה העלולה לפגוע בזכויות הלקוחות. השופטת נעתרה במידה רבה לבקשותיה של מנורה, והעניקה סעדים א', ב' ו-ד', המונעים מהנתבעים לבצע כל דיספוזיציה הקשורה לתיק הביטוח של מנורה ולהעביר כל מידע על לקוחות. עם זאת, השופט דחה את סעד ג', והתיר לאסולין ליצור קשר עם לקוחותיו במידת הצורך לצורך מילוי חובותיו וחובת הנאמנות כלפיהם. השופט גם התיר למנורה לתבוע פיצויים כספיים בתביעה נפרדת ולא פסק הוצאות לאף צד, בהתחשב בנסיבות המורכבות. החלטה זו התקבלה לאחר ששקלה את המחלוקות המתמשכות בין הצדדים ואת העובדה שהסוכנות הפסיקה את פעילותה. לבסוף, הדגישה השופטת כי בעוד יחסיו של אסולין עם מנורה הסתיימו, חובת הזהירות והנאמנות שלו כלפי לקוחותיו נותרה בעינה, וכל הפרה של החוק צריכה להיות מטופלת על ידי המפקח על הביטוח.