עב"ל 40269/97

תקציר

המערער במקרה זה חלק על דחיית תביעתו לגמלת הבטחת הכנסה על ידי המוסד המשיב. ליבת הוויכוח נסבה על בעלות על מבנה על חלקת קרקע שבבעלות המערערת. המערער טען כי בנו הוא הבעלים של הבניין ולכן יש להעריך את הנכס בלעדיו, ואילו המוסד קבע כי המערער הוא הבעלים של הבניין ולכן הכנסותיו מנכסים פוסלות אותו מקבלת הטבות. בית הדין הארצי לעבודה פסק לטובת המוסד, ואישר כי על פי חוק המקרקעין תשכ"ט-1969, חזקה על בעל הקרקע שהוא הבעלים של כל המבנים שעליה. בית המשפט מצא כי ראיות המוסד תומכות די הצורך בחזקה זו וכי טענותיו וראיותיו של המערער שניסו להפריך זאת לא היו משכנעות. מאחר שהבעלות על הבניין הייתה מכרעת להצלחת תביעת הגמלה של המערערת, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור, תוך שמירה על קביעתו המקורית כי המערערת אינה זכאית להטבות המבוקשות. פסק דין זה משמעותי שכן הוא מדגיש את חזקת הבעלות הקבועה בחוק המקרקעין ואת נטל ההוכחה הנדרש כדי לערער עליו.