ת"פ 13102-05-11

תקציר

פסק דין זה עוסק בבקשה לפיצוי נאשם שכתב האישום נגדו בוטל באמצע הליך פלילי. המבקש, שנעצר בחשד ששדד קשישה, שהה 367 ימים במעצר. הוא טען כי אין בסיס להאשמה והציג נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי על תקופת המעצר. מנגד, המשיב, המדינה, נימקה את כתב האישום והתנגדה לבקשה, בטענה שלא התקיימו נסיבות חריגות. השופט פתח בבחינת הוראות החוק ופסקי דין קודמים הקשורים לנושא. הם ציינו כי הפיצוי אינו אוטומטי עם הזיכוי וכי לבית המשפט שיקול דעת להחליט בהתאם לנסיבות. לאחר מכן בחן השופט את ההצדקה לכתב האישום ומצא כי החלטת התביעה להגיש את כתב האישום הייתה סבירה באותה עת. עם זאת, קריסת עדויות עדי האליבי והספקות המובנים לגבי ראיות הזיהוי הביאו את התביעה לחזור בה מכתב האישום. השופט שקל גם את ההשלכות האישיות של המשפט על המבקש, לרבות המעצר הממושך, התמוטטות נישואיו, בעיות בריאותיות וקשיים בקבלת רישיון ישיבה ומציאת עבודה. נמצא כי תוצאות אלה, יחד עם אופי התוצאה, מצדיקות את בקשת המבקש לפיצוי. יש לציין כי ההליך התנהל כראוי, והמבקש שיתף פעולה. לפיכך פסק השופט לטובת המבקש והורה לאוצר המדינה לשלם לו 96 אלף שקל כפיצוי בגין מעצרו, השווים לכ-75% מתקרת הפיצוי המרבית.