ע"פ 5635/97

תקציר

גזר הדין המדובר עוסק באישה שנמצאה מתה בביתה ברחובות בשנת 1988, כאשר סיבת המוות נקבעה כחנק יחד עם חבלת כוח קהה בראשה. לאחר חקירה ממושכת שלא הניבה חשודים, הגיעה בשנת 1996 פריצת דרך כאשר טביעות אצבע שנמצאו בזירה הותאמו למערער ולחברו יוסף ארגני. הראיה העיקרית שהציג המשיב הייתה טביעות האצבע שנמצאו על ארנקו ותיקי הבגדים של המנוח, אשר המערער לא הצליח להסביר באופן סביר. בית המשפט המחוזי קבע כי אשמתו של המערער מתקיימת על פי שתי החלופות האחרונות של סעיף 300 לחוק העונשין, הנוגעות לרצח במהלך ביצוע עבירה אחרת או להבטחת בריחה או התחמקות מעונש. ההגנה טענה כי חוסר יכולתו של המערער להיזכר באירועים נבע מהזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, אך בית המשפט דחה טענה זו וקיבל את עמדת התביעה כי טביעות האצבע היו מפלילות ביותר. ההגנה התלוננה גם על אובדן הראיות הפיזיות הנושאות את טביעות האצבע, אך בית המשפט קיבל את ההסבר כי נעשה שימוש באמצעי תיעוד חלופי וכי ההגנה יכלה לערוך בדיקה משלה של הראיות המצולמות. גזר הדין זיכה גם שני פגועי נפש שהיו חשודים בשלב מוקדם יותר של החקירה. בסופו של דבר, הרשעתו של המערער ברצח על ידי בית המשפט המחוזי אושרה, כאשר ערכאת הערעור הסכימה כי מדובר בהכרעה המבוססת על שאלות עובדתיות וכי מתקיימים המבחנים המחמירים הנדרשים בתיקים פליליים.