עת"מ 348/01

תקציר

העתירה מערערת על החלטת הוועדה המחוזית ירושלים ("הוועדה המחוזית") לסטות מהחלטה קודמת שעניינה תכנית הבנייה של העותרת על חלקת קרקע בירושלים בה זכתה העותרת במכרז. ההחלטה הקודמת, שהתקבלה בוועדת משנה של הוועדה המחוזית, אישרה את התכנית בכפוף למגבלות מסוימות. עם זאת, בעקבות בקשה לדיון נוסף של שניים מחברי הוועדה המחוזית, ערכה הוועדה המחוזית שינויים בהחלטת ועדת המשנה, והטילה על העותר דרישות נוספות. הטענות העיקריות שהעלתה העותרת הן כי החלטת הוועדה המחוזית הכילה פגמים מהותיים, נעשתה בחוסר סמכות והתבססה על שיקולים זרים. לגופו של עניין, טוענת העותרת כי לוועדה המחוזית לא הייתה סמכות לשנות את החלטת ועדת המשנה, הבקשה לדיון חוזר הוגשה באיחור והיה מקום לדחותה, ונפגעה זכותה לעתירה. בנוסף, טוען העותר כי הליך קבלת ההחלטות היה מפלה ובלתי סביר, וכי עמדתו של אחד מחברי הוועדה השתנתה ללא הצדקה. בית המשפט מוצא כי לוועדה המחוזית הייתה סמכות לשנות את החלטת ועדת המשנה לפי חוק התכנון והבניה, ונסיבות מקרה זה הצדיקו זאת. באשר לבקשה המאוחרת לדיון חוזר, מציין בית המשפט כי המועד אינו דרישה עקרונית וניתן להאריכה בנסיבות מסוימות, שהיו קיימות במקרה זה. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי נפגעה זכותו של העותר לטעון וקובע כי לעותר ניתנה זכות טיעון רחבה בדיון הנוסף. זאת ועוד, בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענות ההפליה וחוסר הסבירות של העותרת ומסרב לקבוע ממצאים אישיים כלשהם בנוגע לחבר הוועדה הנדון. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי לא הייתה עילה להתערב בהחלטת הוועדה המחוזית, ולכן העתירה נדחית. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.