ע"פ 9747-05-13

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דין קודם שמצא את הנאשמים אשמים בשורה של עבירות הקשורות לבנייה בלתי חוקית ואי ציות לצווי בית משפט. הנאשמים טענו כי שגה בית משפט קמא בכך שהטיל קנס ולא נתן משקל מספיק לניסיונותיהם להכשיר את הבנייה, כמו גם למעמדם הסוציו-אקונומי ונסיבותיהם האישיות. עם זאת, הכרעת הדין מאשרת את הקנס, תוך הדגשת חומרת העבירות, ובפרט אי הציות השני והשלישי לצווי בית המשפט, והיעדר ראיות שהוצגו על ידי הנאשמים לתמיכה בטענותיהם. פסק הדין מצדיק גם הטלת קנסות נפרדים לכל אישום, שכן כל אישום מתייחס למבנה שונה ולהפרת צו בית משפט אחר. בנוסף, פסק הדין דוחה את טענת הנאשמים בדבר הקנס היומי, ומדגיש כי הוא בסמכותו של בית המשפט וראוי בהתחשב בנסיבות. בפסק הדין מודגש כי תושבותם של הנאשמים במזרח ירושלים אינה פוטרת אותם מהדרישה החוקית לקבלת היתר בנייה. לבסוף, פסק הדין קובע כי צו ההריסה צריך לעמוד על כנו, ואם יש לנאשמים הצדקות לזמן נוסף לציית, הם יכולים להגיש בקשה לבית המשפט קמא. הערעור נדחה במלואו, ופסק הדין הקודם מתקבל.