רע"פ 6210/18

תקציר

בית המשפט דחה בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת, והדגיש כי ערעור כזה יינתן רק במקרים חריגים הנוגעים לסוגיות משפטיות או ציבוריות משמעותיות או כאשר קיים חשש לעוול מהותי. במקרה זה, טענות המבקש נוגעות בעיקרן לתחולתו הפרטנית של החוק ולא להעלאת עיקרון רחב יותר. הטענה כי לא התבקש תסקיר משלים על ידי בית המשפט המחוזי נדחתה, שכן ערכאת הערעור אינה מחויבת לדרוש תסקיר כזה. גם טענת ההסתמכות של המבקש, שהתבססה על דחיית ערעורו עד להכרעה בתיקים קשורים, נדחתה, שכן היא נועדה לראייה כוללת של התיק. בנוסף, טענתו לאפליה, המבוססת על עקרון האחידות בגזר הדין, הופרכה. בתי המשפט ניתחו את נסיבותיו הספציפיות של המבקש וציינו את תפקידו הבולט בפעילות העבריינית ואת סיכויי השיקום השונים בהשוואה למעורבים אחרים. הענישה אינה חורגת באופן משמעותי ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, ולפיכך אינה מצדיקה בחינה נוספת. משכך, נדחו שתיהן בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע, והמבקש חויב להתחיל לרצות את עונשו.