ע"א 2388/05

תקציר

עניינן של העררות בתחולת סעיף 40א לחוק המקרקעין בנסיבות בהן מבקש כונס נכסים לממש דירת מגורים של בני זוג לצורך פירעון חובו של אחד מהם. המערערים בשני המקרים הם כונסי הנכסים שמונו בהליכי הוצאה לפועל לגביית חובותיהם של המשיבים, שהם אשתו של חייב או החייב עצמו. כונסי הנכסים טוענים כי יש לאפשר להם להשתמש בסעיף 40א, המאפשר פירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג, כדי למכור את הנכס ולפרוע את החוב. המשיבים טוענים כי הסעיף נועד להסדיר יחסים בין בני זוג ואין להשתמש בו על ידי צדדים שלישיים כגון נושים. עוד הם טוענים כי החלת הסעיף בנסיבות אלה תעקוף את דיני הגנת הדייר ותיצור אפליה בין חייבים. השופטים מסכימים עם כונסי הנכסים וקובעים כי לשון החוק תומכת בעמדתם. הם מפרשים את מטרת הסעיף ככזו שמטרתה להגן על הצדדים הפגיעים המעורבים - בן הזוג וכל הילדים הקטינים - ולא רק להסדיר את היחסים בין בני הזוג. כמו כן, השופטים מדגישים כי כונס הנכסים פועל במסגרת הסמכות המוקנית לו בחוק ואין להגביל אותו לרצונו של החייב, מה גם שהכונס פועל למימוש נכסי החייב. עוד מציינים השופטים כי המגמה בפסיקה היא לצמצם את תחולתם של דיני הגנת הדייר. לבסוף, מדגישים השופטים כי לבית משפט קמא שיקול דעת לבחון כל מקרה לגופו ולספק הסדרי דיור חלופיים בהתאם לנסיבות הספציפיות. משכך, הערעורים מתקבלים, והתיקים מוחזרים לבית משפט קמא להמשך הליכים בהתאם לסעיף 40א לחוק המקרקעין.