תמ"ש 14280/05

תקציר

פסק דין זה עוסק בטענת חלוקת זכויות בין אישה שנפטרה, ח.א.א., לבין בעלה לשעבר, הנתבע, שעזב אותה בשנת 1976 ונפטר בשנת 1998. התובעים הם ילדיה של המנוחה מנישואיה לנתבע, הטוענים כי יש להוריש להם את זכויות אמם בנכסים המשותפים על פי חזקת השיתוף. השופט דן תחילה בחוק ההתיישנות וקובע כי תביעת התובעים אינה מיושנת שכן הוגשה בתוך פרק הזמן הנדרש. לאחר מכן, השופט קובע כי אכן התקיימה חזקת שותפות בין הנתבע לבין המנוח, אשר פקעה עם עזיבתו של הנתבע את בית הנישואין בשנת 1976. עם זאת, השופט קובע כי המנוחה בחרה שלא לממש את זכותה בנכסים הכספיים שנצברו במהלך הנישואין וויתרה עליהם לטובת זכותה להתגורר בבית הנישואין ולקבל תשלומי מזונות לכל החיים. החלטה זו נתמכת בהליכים המשפטיים הרבים שפתחה המנוחה נגד הנתבעת במהלך פרידתם, בהם יכלה להעלות את נושא הנכסים הכספיים המשותפים אך לא עשתה כן. לפיכך, השופט מחליט כי התובעים זכאים למחצית מזכויות הבעלות בבית הנישואין אך אינם זכאים לזכויות כספיות אחרות שצבר הנתבע במהלך הנישואין. עוד מציינת השופטת כי היא אמנם אינה דוחה את התביעה בעילה של שיהוי, אך אין להתעלם מהשיהוי המשמעותי בהגשת התביעה – 29 שנים לאחר שהנתבע עזב את הבית – ולא יהיה זה הוגן לחייב את הנתבע, כיום בן 85, לתת דין וחשבון על מעשיו הכספיים בשלושת העשורים האחרונים. לבסוף, השופט פוסק כי כל צד יישא בשכר טרחתו.