ת"א 1123/95

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על שטח הדירות שנרכשו על ידי התובעים מהנתבעים בפרויקט "גני קטמון" בירושלים. התובעים טענו כי שטח הדירות שקיבלו קטן משמעותית מהשטח הנקוב בחוזי הרכישה, ב-10 עד 20 מ"ר. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, בקובעו כי החוזים, המפרט הטכני והשרטוטים סיפקו מידע מספק על שטחי הדירות, וכי בידי התובעים האמצעים לזהות את השטח ברוטו הנקוב במסמכים. המונח "שטח ברוטו" לא הוסבר דיו, אך המסמכים סיפקו אינדיקציה ברורה לשטחים שנכללו באזור ברוטו זה, וחישובים פשוטים יכלו לחשוף את אי ההתאמה לכאורה. בית המשפט הדגיש כי על רוכשי דירות יוקרה, כגון התובעים, לבחון היטב את מסמכי המכר ולהתייעץ עם אנשי מקצוע, במיוחד בנושאים כמו שטח הדירה. טענת התובעים בדבר חוסר מקום לא הועלתה מיד עם קבלת הדירות ולא נתמכה בראיות מספיקות. בנוסף, ציינה השופטת כי התקן הישראלי לחישוב שטחי דירות, הכולל אלמנטים כמו קירות חיצוניים וחדרי מדרגות בשטח ברוטו, חל במקרה זה וזכה להתייחסות בהסכמים. תקן זה מבחין בין השטח ברוטו לבין השטח נטו של הדירה, ובית המשפט הבהיר כי שטח הברוטו המוזכר בהסכמים שווה לשטח הנומינלי שבתקן. לבסוף, דחתה השופטת את טענת התובעים בנוגע לשטחי הדירות וקבעה כי הנתבעים מילאו את התחייבויותיהם ביחס לדירות שנמכרו.