סע"ש 8013-07-20

תקציר

החלטת בית המשפט מתמקדת בעיקר בדחיית בקשה לסעד ביניים שביקשה המבקשת, שפוטרה מעבודתה. הבקשה נדחית הן מבחינה פרוצדורלית והן מבחינה עניינית. מבחינה פרוצדורלית, המבקשת לא הגישה תביעה עיקרית, שהיא תנאי מוקדם לקבלת סעד ביניים, וזו לבדה סיבה מספקת לדחיית הבקשה. בית המשפט בוחן אף הוא לגופה של הבקשה ומוצא כי הסעד הזמני המבוקש אינו מוצדק. השיקולים העיקריים להכרעה בסעד ביניים הם סיכויי הצלחת התביעה ומאזן הנוחות. בית הדין קובע כי הליך הפיטורים של המבקשת היה הוגן והתנהל בתום לב, כאשר המעסיק פעל בסבירות ובמסגרת שיקול דעתו. עוד יצוין, כי הנסיבות השתנו מאז מתן צו מניעה קודם לטובת המבקשת, ולפיכך הוא אינו רלוונטי עוד. זאת ועוד, בית הדין מוצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המעסיקה המשיבה, נוכח התנהגותה הלעומתית של המבקשת והתבטאויותיה כלפי הממונים עליה ועמיתיה, מה שהופך את החזרתה למזיקה לסביבת העבודה. בנוסף, המבקשת לא הצליחה להוכיח כי פיטוריה נבעו מתביעה קודמת שהגישה או כי היא לא הייתה מוצדקת בדרך כלשהי. ההחלטה מסתיימת בפסיקת הוצאות המשיב, וקובעת כי הן עומדות על 5,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום.