ב"ל 22255-02-18

תקציר

בית המשפט מצא כי החלטת הנתבע לשלול את מעמד התושבות של המנוח הייתה מוצדקת. מהראיות עולה כי מרכז חייו של המנוח לא היה בישראל בתקופה הרלוונטית. בית המשפט ציין כי המנוח שהה זמן רב יותר באופן משמעותי מחוץ לישראל מאשר בתוך המדינה, וקשריו החברתיים והמשפחתיים, כמו גם אופי עבודתו, לא היו חזקים דיים כדי לבסס זיקה הדוקה לישראל. בנוסף, בית המשפט מצא כי המנוח לא היה גלוי וגלוי במסירת מידע, דבר שפגע באמינותו. גם החלטת הנתבע לא הייתה מפלה או נעשתה בחוסר תום לב. לפיכך נדחו טענות התובעת, והתביעה נדחתה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, שיעודכנו על ההחלטה בדואר.