ת"א 47620-08-20

תקציר

התובעות, מיכל וליאת אראל, תבעו את הנתבעת, קבוצת גינדי חן, לפיצוי בגין איחור במסירה של שלוש דירות שרכשו מהקבוצה בהוד השרון. התובעים טענו כי הנתבעת הפרה את הסכם הקומבינציה שנחתם ביניהם, כמו גם את מפרט הדירות, והתרשלה. הם דרשו פיצוי בסך 2,525,035 שקל. אביהם של התובעים, דוד אראל, ששימש כבא כוחם, היה מעורב מאוד בבניית הדירות. הדירות נמסרו לתובעים בתאריכים 3/8/2015 ו-3/12/2015, ועל פי פסק הדין, מועד זה אף הקדים את המועד בו הדירות היו אמורות להימסר על פי הסכם הקומבינציה. לפיכך, נדחו התביעה לאיחור במסירת הדירות והתביעה לפיצוי מוסכם בסך 50,000 ₪. עוד טענו התובעים כי המרפסות שנבנו בדירות לא תאמו את המפרט. בית המשפט מצא כי המרפסות נבנו על פי התוכניות, שאושרו על ידי הרוב המכריע של בעלי הקרקע, לרבות התובעים, להם היה חלק קטן בלבד בפרויקט. תביעת התובעים לפיצוי כספי בגין המרפסות, שלטענתם לא נבנו על פי המפרט, נדחתה. עוד נקבע כי התביעה התיישנה, שכן התובעים חתמו על התוכניות וידעו כיצד ייבנו המרפסות כבר בשנת 2011, והתביעה הוגשה רק בשנת 2020. בנוסף, טענו התובעים כי הם זכאים לפיצוי משום שהנתבעת ניצלה זכויות בנייה השייכות להם בבניין אחר בפרויקט. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי הקצאת הבניין לנתבע משקפת את זכויותיו בפרויקט. גם תביעת הפיצויים בעניין זה נדחתה בעילה של התיישנות, שכן היתר הבנייה לבנייה הרלוונטית הוצא בשנת 2012, ואילו התובעים המתינו עד שנת 2020 להגשת תביעתם. עוד טענו התובעים כי בדירות התגלו ליקויי בנייה שונים, וכי רבות מהתוספות שהיו אמורות לקבל על פי המפרט לא הותקנו. בית המשפט קבע כי המחלוקות בין הצדדים היו צריכות להיפתר על פי הסכם הקומבינציה, שקבע כי במקרה של אי הסכמה, על הצדדים למנות מומחה מוסכם. מאחר שהתובעים לא מיצו הליך זה, לא ניתן היה לקבל את התביעה בגין פגמים ותוספות שלא הותקנו. לבסוף, נקבע כי טענת התובעים בדבר כתב ההתחייבות של הקבלן נדחתה בעילה של התיישנות, שכן התובעים למדו את פרטי הקבלן בשנת 2012, והתביעה הוגשה רק בשנת 2020, שנים לאחר חתימת הסכם הקומבינציה והמפרט. התובעים גם לא הסבירו מדוע אין לדחות תביעה זו בשל התיישנות. לפיכך, נדחו טענות התובעים, למעט הטענה בדבר הליקויים הנטענים בדירות, אשר צריכה להיפתר על ידי הצדדים בהתאם לפרוצדורה הקבועה בהסכם הקומבינציה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.