סע"ש 32789-10-19

תקציר

מבקש מקלט מאריתריאה, שעבד בחברה לפינוי אשפה במשך 18 חודשים, תבע את מעסיקו על הטבות פיצויים שונות, כולל גמול שעות נוספות, פדיון חופשות והפרשות לקופת הגמל שלו. המעסיק, מצדו, טען כי התובע קיבל את כל התשלומים וההטבות המגיעות לו. השופט שמע את שני הצדדים ובחן את הראיות. נמצא כי טענת התובע בדבר אי מסירת הודעה לעובד לא הייתה משכנעת, שכן התובע ידע להבין עברית, וההודעה אכן נחתמה על ידו. לפיכך, נטל ההוכחה בדבר תנאי העבודה לא הועבר לנתבעת. עוד קבעה השופטת כי צו הארכה לענפי היבוא, היצוא והמסחר הסיטונאי אינו חל במקרה זה, שכן התובעת עסקה בפינוי אשפה, שהוא תחום נפרד. כמו כן, נמצא כי שכרו של התובע עומד על 5,200 ₪ נטו לחודש, כולל עבודה בשעות נוספות בימי שישי. התובעת הייתה זכאית גם לתשלום שעות נוספות ששולמו בנפרד. באשר להפרשות לפנסיה, קבעה השופטת כי על התובע לקבל הפרשות בשיעור של 12.5% משכרו לאחר חצי שנה של עבודה. התובע היה זכאי גם לדמי הבראה אך לא לפדיון חופשות, שכן נמצא כי לקח מספר ימי חופשה מהעבודה מבלי לנכות אותם כימי חופשה. השופט הגיע למסקנה כי תלושי השכר שנמסרו לתובע לא היו פיקטיביים ולא הפרו את חוק הגנת השכר. מאחר והתובע התפטר ללא הודעה מוקדמת, נדחתה גם בקשת הנתבע לקיזוז. בסיכומו של דבר, חויב המעסיק לשלם לתובע 9,420.38 ₪ עבור גמול שעות נוספות, 4,342 ₪ עבור הפרשות לפנסיה ו-2,929.50 ₪ עבור דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. תביעות התובעת לפדיון חופשה, הודעה לעובד, הגנה על שכר וקיזוז נדחו. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאות המשפט שלהם.