ע"א 100/87

תקציר

בית המשפט העליון דחה שני ערעורים שנבעו ממקרה אחד שעסק בסכסוך על שלוש חלקות קרקע בגליל. הערעור הראשון ערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהורה להעביר את החלקות מהאחים סלאמה (המערערים) למעב (המשיב), על סמך ייפוי כוח משנת 1958. בערעור השני נטען כנגד ההכרה בהעברה כתקפה בתביעה נפרדת שהגישו הקרן הקיימת לישראל והימנותא בע"מ (המשיבות). הסוגיות העיקריות היו האם ההעברה תקפה, ואם כן, האם ניתן לאכוף אותה למרות עיכוב של עשרים ושש שנים. בית המשפט מצא כי ייפוי הכוח היה בלתי חוזר וייצג עסקת מכר ולא חליפין. עוד נקבע כי סעד האכיפה, ולא פסק דין הצהרתי, ראוי במקרה זה. זאת ועוד, השיהוי הממושך מאז נחתם ייפוי הכוח ועד להגשת התביעה לא הצדיק את דחיית התביעה, שכן המקרקעין הנדונים היו מוסדרים ולכן לא חלה עליהם התיישנות. באשר לערעור השני, קבע בית המשפט כי הקרן הקיימת לישראל יכולה להסתמך על פסק הדין הראשון כמעשה של בית המשפט, ודחה טענות הנוגעות למחיקת חלקם של היורשים בחלקות. שני הערעורים נדחו, והמערערים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך דין.