ת"א 39030-02-18

תקציר

הנתבע שכר חנות מהתובעים ולא שילם את הארנונה ואת חשבונות המים, והותיר אחריו חוב. התובעים למדו על החוב ונתנו לנתבע מספר ארכות לתיקון הבעיה, אך הוא לא עשה זאת. לאחר מכן ביטלו התובעים את החוזה והגישו תביעת פינוי, אליה פינתה הנתבעת מרצון את החנות. התובעים טענו כי הנתבע חייב להם כספים בגין החשבונות שלא שולמו, עלות תיקון החנות לאחר פינויה ופיצוי בגין פינוי מאוחר. הנתבע טען בתביעה שכנגד, וטען כי מעשיהם של התובעים גרמו לו נזק. השופט פסק לטובת התובעים, וקבע כי הנתבע הפר את החוזה בכך שלא שילם את המיסים והחשבונות, וכי התובעים נתנו לו מספיק זמן לתקן את הבעיה. עוד קבעה השופטת כי התובעים ביטלו את החוזה כדין וכי אין כל הצדקה לתביעתו שכנגד של הנתבע שכן הוא פינה את החנות מרצון. כמו כן, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובעים את דמי השכירות שלא שולמו, פיצוי בגין פינוי מאוחר ועלות תיקון החנות, שהסתכמה ב-77,943 ₪ בתוספת ריבית והוצאות משפט.