עת"מ 47748-05-22

תקציר

העותר, שאינו זכאי לזכויות בדיור הציבורי על פי החוק, הגיש עתירה לערער על החלטת ועדת האכלוס העליונה שדחתה את בקשתו להמשיך להתגורר בדירה ציבורית לאחר מות אמו. לטענתו, הוא מילא אחר הדרישה למגורים רצופים עם אמו, מה שמזכה אותו להמשיך ולהתגורר בדירה. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה סבירה ולא ניתן לערער עליה במסגרת ביקורת שיפוטית מינהלית. מהראיות שהוצגו בפני הוועדה עולה כי העותר לא הצליח להוכיח מגורים רצופים מהמועד הקובע ועד לפטירת אמו, כנדרש. זאת ועוד, נדחתה גם טענת העותרת בדבר היעדר שימוע הוגן, שכן לא נטענה די הצורך בעתירה. הוועדה שקלה את כל המידע הרלוונטי והפעילה את שיקול דעתה כראוי. על אף שהעותר נקלע לנסיבות מצערות, לא הייתה לבית המשפט הצדקה להתערב בהחלטת הוועדה, במיוחד בהתחשב בתכליתם החברתית-כלכלית של חוקי הדיור הציבורי ובמשאבים המוגבלים העומדים לרשותו. בית המשפט הכיר במצבו הקשה של העותר, אך אישר את החלטת הוועדה, מה שהביא לדחיית העתירה ללא צו להוצאות, וניתן לפרסם את פסק הדין.