ע"א 3299/06

תקציר

במקרה הנדון, הסוגיה המרכזית היא קביעת הדין החל בתביעת נזיקין שעניינה תאונה שאירעה בניו זילנד, כאשר אזרחים ישראלים הם התובע והן המשיב. עמדתה של השופטת נאור הייתה כי יש להחיל את הדין הניו-זילנדי, בהשפעת התקדים שנקבע בפרשת ינון, התומך ככלל בהחלת דין המקום בו התרחשה העוולה. עם זאת, השופט גם סבר כי יש לדון בתיק בבתי המשפט בישראל כדי להימנע מהוצאות משפטיות מיותרות, שכן החוק בניו זילנד אסר על התובע לתבוע פיצויים בשל מעמדו כתייר. השופטת ארבל, יחד עם שופטת נוספת, חלקה על השופטת נאור וטענה במקום זאת להחלת הדין הישראלי בשל הנסיבות הייחודיות, כגון היותם של שני הצדדים אזרחים ותושבים ישראלים, ואופיו המגביל של הדין הניו זילנדי החוסם כל פנייה משפטית לתובע. גישה זו מתיישבת עם חריג מטעמים של צדק שהוכרו בפרשת ינון. השופטת ארבל הרחיבה על יתרונותיו של חריג זה, והדגישה כי החלת הדין הישראלי פותרת את סוגיית הפיצויים שהדין הניו זילנדי לא יכול היה לספק. ההחלטה הושפעה מכך שעל פי תוכנית Accident Compensation Corporation (ACC) של ניו זילנד, לא ניתן היה לקבל פיצוי מבלי שהתובע עבד בניו זילנד ומכיוון שמסלול הנזיקין הטיפוסי נחסם. בסופו של דבר פסק בית המשפט ברוב דעות להחיל את דיני הנזיקין הישראליים, ובכך איפשר להכרעה בתיק בישראל, ובכך שיקף עיקרון רחב יותר לפיו צדק והגינות מחייבים סטייה מהכלל הסטנדרטי כאשר הנסיבות מצדיקות זאת. הערעור נגד המשיבים 2 ו-3 נדחה, אך התיק נגד המשיב מס' 1 הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים לפי הדין הישראלי, תוך התמקדות ברשלנות כהגדרתה בפקודת הנזיקין.