ע"א 664/80

תקציר

חוק מס שבח מקרקעין קובע כי הכלל לחישוב המס על מכירת חלקה מבוסס על מחיר השוק שלה, למעט במקרה שהחוזה נעשה בתום לב וללא קשר מיוחד המשפיע על המחיר, שאז נקבע השווי לפי המחיר שנקבע בחוזה. על המנהל להשתכנע כי מתקיימים תנאים אלה לחריג. החלטה זו יכולה להיבחן על ידי ועדת הערר, שבסמכותה לגבות עדויות ולחקור את העובדות. ועדת הערר קיבלה את ערעורו של המשיב, שמכר שתי חלקות קרקע, כנגד שומת המס שערכה המערערת, אשר קבעה את המס על בסיס מחיר השוק של הקרקע ולא על פי המחיר שנקבע בחוזה. הוועדה מצאה כי המשיב פעל בתום לב, ולפיכך קבעה כי יש לבסס את המס על המחיר החוזי. המערערת טענה כי המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי התמורה בחוזה נעשתה בתום לב, שכן המחיר החוזי היה נמוך משמעותית ממחיר השוק, וכי עדי המשיב לא העידו מהי התמורה בפועל. זאת ועוד, המשיב לא זימן את הרוכשים או את המתווך להעיד, ועסקאות קודמות שביצע המשיב הצביעו על מחיר גבוה יותר למ"ר. עם זאת, ועדת הערר ביססה את החלטתה על מהימנותם של עדי המשיב, ובפרט על עדותו של מר אלגניאן, מנהל החברה המשיבה, שטען כי הסכים למחיר שהציע המתווך מבלי לבדוק את דיוקו בשל מערכת היחסים ארוכת השנים ביניהם. בית המשפט העליון קבע, כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר בדבר מהימנותם של עדים, וכי המשיבה לא הוכיחה את תום ליבה בקביעת התמורה החוזית. לפיכך התקבל הערר, בוטלה החלטת ועדת הערר והמס היה אמור להיות מחושב לפי שווי השוק של הקרקע. כן חויב המשיב לשלם למערערת בשני הערכאות הוצאות בסך 50,000 ₪.