עפ"א 18458-04-19

תקציר

הערר מוגש על ההחלטה לדחות את הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי של מבנה. המערערת טענה כי קיומו של הליך פלילי נגדה מקנה לה "חסינות" מפני נקיטת הליך של הוצאת צו הריסה מנהלי. עוד טענה כי הרשות שהוציאה את הצו אינה מוסמכת לעשות כן. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין בסיס משפטי לטענות המערער, וכי ההליך הפלילי וההליך המנהלי שונים באופיים, כאשר האחרון מתמקד בהשבת המצב על כנו ולא בענישת הפרט. בית המשפט הדגיש כי תכליתו של צו ההריסה, שהיא למנוע "קביעת עובדות בשטח" של בנייה בלתי חוקית, תבוטל אם יופסק ההליך בשל הגשת כתב אישום. באשר לסוגיית הסמכות, מצא בית המשפט כי למנהל שנתן את הצו אכן הייתה סמכות לעשות כן על פי דין, וכי פגמים – אם היו כאלה – בהליך שהוביל לצו, אינם מבטלים את הצו עצמו, במיוחד בהינתן שהצו ניתן על ידי גוף מוסמך כדין. בית המשפט התייחס גם לפסיקה קודמת התומכת בדעה זו. לבסוף, התייחס בית המשפט בקצרה לטענות נוספות שהעלתה המערערת, ובהן אכיפה בררנית, איחור בהנפקה ו"אופק תכנוני" ומצא כי הן אינן נתמכות ואינן משכנעות. לפיכך נדחה הערר, והיחידה הארצית הורשתה לבצע את צו ההריסה.