ת"א 42838-10-25

תקציר

## ניתוח משפטי: סמכות עניינית בתביעות מכרז החלטה זו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דנה בבקשה לסילוק תביעה על הסף, שהוגשה על ידי עיריית באר יעקב (להלן: "המבקשת") נגד חברה הנדסית (להלן: "המשיבה"). עיקר המחלוקת נוגע לסמכות העניינית לדון בתביעה, כאשר המבקשת טוענת כי הסמכות נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בעוד שהתביעה הוגשה לבית משפט אזרחי. בנוסף, המבקשת טוענת כי פסק דין קודם של בית המשפט העליון שולל כל סיכוי לתביעה. **1. סמכות עניינית – התפתחות הפסיקה ומבחני ההבחנה:** הלב של המחלוקת נטוע בשאלה האם תביעה אזרחית הנובעת מאי-זכייה במכרז של רשות מקומית, ובפרט כאשר מועלית טענה להטעיה או מצג שווא רשלני, צריכה להתברר בפני בית המשפט האזרחי או בית המשפט לעניינים מנהליים. החוק קובע במפורש (סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, ותוספת שלישית לחוק) כי תביעות לפיצויים שעילתן במכרז, ובפרט מכרזים של רשות מקומית, נכללות בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת, הפסיקה פיתחה לאורך השנים מבחנים מורכבים להבחנה בין מקרים בהם הסמכות היא אזרחית לבין מקרים בהם היא מנהלית, וזאת על מנת למנוע "זליגה" של סכסוכים מן התחום המנהלי לתחום האזרחי ולהיפך. **המבחנים המרכזיים שפותחו בפסיקה (כפי שצוטטו בפסק הדין בעניין קוטלרסקי שאומץ כאן):** * **מבחן תוצאת המכרז:** תביעת פיצויים בעקבות **זכייה** במכרז תתברר בדרך כלל בבית המשפט האזרחי. לעומת זאת, תביעת פיצויים בעקבות **אי-זכייה** במכרז, ביטול מכרז, או מכרז שלא התקיים – מקומה בבית המשפט לעניינים מנהליים. * **מבחן שלב ההתקשרות (שלב המכרז לעומת שלב החוזה):** הבחנה בין שלב המכרז לשלב החוזי. זכייה במכרז והמעבר לשלב החוזי יגרמו בדרך כלל שהתביעה תתברר בבית משפט אזרחי. * **מבחן "צליל" התביעה:** האם עילת התביעה "נשמעת" כדין המכרזים (ממשפט מנהלי) או כדיני המשפט הפרטי (נזיקין, חוזים). **2. יישום המבחנים בענייננו:** בית המשפט מנתח בפירוט כיצד מבחנים אלו חלים על המקרה הנדון: * **מבחן אי-הזכייה:** אין ספק שהמשיבה לא זכתה במכרז, מה שמצביע לכאורה על סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים. * **מבחן שלב ההתקשרות:** גם כאן, היחסים בין הצדדים (המבקשת והמשיבה) לא עברו לשלב החוזי, שכן המשיבה לא זכתה במכרז. בית המשפט מצטט את פסק הדין בעניין רשות הנמלים, המבהיר כי גם אם לא נפל פגם מהותי שהיה מונע את הזכייה, פגמים בניסוח מסמכי המכרז או מידע מוטעה עלולים לגרום נזק למשתתפים ולהצדיק פיצוי, גם אם העילה היא "מינהלית". במקרה זה, טענות המשיבה בדבר פגמים במסמכי המכרז והטעיה, המובילים לאובדן רווח צפוי, מקבילות למקרה זה. * **מבחן "צליל" התביעה:** למרות שהמשיבה טוענת לעילת מצג שווא רשלני (עילה נזיקית-פרטית), בית המשפט קובע כי "צליל" התביעה הוא מכרזי. הסיבה לכך היא שהטענה נוגעת למידע שהוצג במסמכי המכרז ולמידע שנמסר על ידי נציגי הרשות לקראת הגשת ההצעה. עצם העובדה שהטענות מתייחסות להתנהלות הרשות במסגרת הליך המכרז, וכי המידע המוטעה הנטען הוא חלק אינטגרלי מהמכרז, הופכים את "צליל" התביעה למנהלי. **3. נתבעים שאינם רשויות מנהליות:** המשיבה טוענת כי צירוף נתבעים שאינם רשויות מנהליות (יועצים) תומך בכך שהתביעה צריכה להתברר בבית משפט אזרחי. בית המשפט דוחה טענה זו, תוך הסתמכות על פסק דין בעניין קוטלרסקי. שם נקבע כי ניתן לצרף לתובענה מנהלית גופים שאינם "רשות" על מנת למנוע פיצול דיון, וכי רק במקרים ספציפיים, כמו טענת רשלנות מקצועית של עורך דין, צירוף כזה יכול להחליש את הטענה כי מדובר בתובענה מנהלית. בענייננו, לטענת בית המשפט, נסיבות אלו אינן מתקיימות, והנתבעים הנוספים אינם מחלישים את המסקנה כי מדובר בסכסוך שמקומו בבית המשפט לעניינים מנהליים. **4. הטיפול בהעדר סמכות עניינית – העברה ולא סילוק:** אף שבית המשפט קובע כי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, הוא אינו מקבל את בקשת המבקשת לסילוק התביעה על הסף. הלכה פסוקה היא, כי כאשר תביעה מוגשת לבית משפט שאין לו סמכות עניינית, אך היא בסמכותו של בית משפט אחר, יש להעביר את התביעה לבית המשפט המוסמך, ולא לסלק אותה על הסף. זאת, בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, ובמיוחד כאשר אין צורך בשינויים מהותיים בכתבי הטענות, שכן גם תובענה מנהלית מוגשת ככתב תביעה והדיון בה מתנהל לפי תקנות סדר הדין האזרחי (ככל שאין בכך סתירה). **5. השתק פלוגתא והשתק שיפוטי:** המבקשת טוענת כי פסק דין קודם של בית המשפט העליון, שדחה עתירה מנהלית שהגישה המשיבה, שולל כל סיכוי לתביעתה הנוכחית, ויוצר השתק פלוגתא או השתק שיפוטי. בית המשפט דוחה טענה זו מכמה סיבות: * **סילוק על הסף – סעד קיצוני:** סילוק על הסף הוא סעד מחמיר, שיש להשתמש בו רק כאשר ברור לחלוטין כי אין לתביעה כל סיכוי. * **מהות פסק הדין בעליון:** בית המשפט העליון קבע רק כי החלטת המבקשת "אינה חורגת ממתחם הסבירות" בהליך המנהלי. זוהי בחינה שונה מזו הנדרשת בהליך אזרחי-נזיקי, המתמקד בהתרשלות "רגילה". כמו כן, בית המשפט העליון לא קבע באופן חד משמעי כי המבקשת "פעלה כדין וכמצופה ממנה" כטענת המבקשת. * **הבדלי הליכים:** ישנם הבדלים מהותיים בין הליכים מנהליים להליכים אזרחיים, במיוחד בכל הנוגע לאיסוף ראיות, חקירת עדים, והיקף הבירור העובדתי. קביעה בהליך מנהלי, המתמקד בבחינת סבירות החלטת הרשות, אינה בהכרח יוצרת השתק פלוגתא או השתק שיפוטי בהליך אזרחי, המתמקד בהוכחת עוולה נזיקית. **6. תוצאה והוצאות:** בסופו של דבר, בית המשפט מורה על **העברת ההליך לבית המשפט לעניינים מנהליים** שישב באותו בית משפט. ההליך ימשיך להתנהל כתובענה מנהלית. בית המשפט מטיל על המבקשת הוצאות בסך 3,000 ₪, אך קובע כי צד שיפסיד בהליך העיקרי ישלם הוצאות אלו למשנהו. זאת, לנוכח העובדה שהמבקשת לא זכתה בבקשתה לסילוק על הסף, גם אם טענותיה בנוגע לסמכות העניינית היו בעלות בסיס עקרוני. **7. חידושים משפטיים והשלכות:** * **הדגשת האבחנה בין הליכים מנהליים לאזרחיים:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של שמירה על הגבולות בין דיני המכרזים (המתבררים ברובם במישור המנהלי) לבין דיני הנזיקין והחוזים (המתבררים במישור האזרחי), תוך יישום מבחני הפסיקה שפותחו לשם כך. * **הגמשת כלל ההעברה:** ההחלטה מחדדת כי העברת הליך לערכאה המוסמכת היא הכלל כאשר מדובר בחוסר סמכות עניינית, ורק במקרים חריגים, כפי שהודגם בפסיקה אחרת, ניתן לשקול סילוק על הסף. * **הגבולות של השתק פלוגתא בהליכים מנהליים-אזרחיים:** ההחלטה מראה כי לא כל קביעה של בית משפט מנהלי או של בית המשפט העליון בהליך מנהלי תיצור השתק פלוגתא בהליך אזרחי, במיוחד כאשר ההליכים שונים במהותם, בהיקף הבירור העובדתי, ובמבחני ההוכחה. במילים אחרות, בית המשפט קובע כי המקרה שלפניו, למרות העלאת טענות נזיקיות, הוא במהותו סכסוך הנובע מהליך מכרזי של רשות, ולפיכך ראוי להתברר בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת, שכן הוגש באופן שגוי לערכאה אזרחית, הוא אינו מסלק את התביעה אלא מעביר אותה לערכאה הנכונה, ובכך שומר על זכות הגישה לבית המשפט.