תמ"ש 1410/06

תקציר

התובעת, אישה מוסלמית, תבעה את בעלה, גבר מוסלמי, למזונות לאחר שעזב את בית הנישואין בשל אלימותו והתעללותו. הנתבע טען כי לבית הדין השרעי סמכות לדון בתיק, אך השופט דחה טענה זו וקבע כי ברגע שהאישה בוחרת לתבוע מזונות בבית המשפט לענייני משפחה, היא מקבלת סמכות בתיק. עוד מצאה השופטת כי עזיבתו של התובע הייתה מוצדקת, שכן הנתבע לא חקר את דבריה על אלימותו ולא מסר תצהיר משלו. השופט קבע כי כושר ההשתכרות של הנאשם עומד על 7,500 שקל לחודש, שכן הוא לא סיפק תיאור ריאלי של הכנסותיו. בתוך כך, צרכיה של התובעת נאמדו בכ-1,200 ₪ לחודש לכל ילד קטין וכ-1,100 ₪ לחודש עבור התובעת עצמה, כולל מזונות כלליים והפרשות להוצאות מחיה וחינוך. דמי המזונות היו אמורים להיות משולמים עד הגיעם של הקטינים לגיל 18 או עד לסיום התיכון, צמודים למדד המחירים לצרכן ומתעדכנים מדי שלושה חודשים. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ. השופט התיר לפרסם את פסק הדין ללא שמות הצדדים או פרטים מזהים כלשהם.