ע"מ 3790-08-13

תקציר

התיק סובב סביב תחנת דלק בבעלות משפחת רוזנקרנץ מאז אמצע שנות החמישים. התחנה רכשה מוצרי דלק מחברת סונול ישראל בע"מ במסגרת הסכם שכלל לכאורה סעיפים מגבילים, לרבות בלעדיות המוצר ומחירים גבוהים ממחיר השוק. בשנת 1999 החלה המשפחה לרכוש דלק מספקים אחרים, ובשנת 2000 תבעה את סונול על נזקים כספיים שנגרמו כתוצאה מההסדר הכובל. טרם סיום התביעה, העבירה המשפחה את הזכות בתמורה מכל פסק דין אפשרי לטובתה לחברה שבבעלותם, ב.מ.ה. רוזנקרנץ (2007) בע"מ. סונול והמשפחה הגיעו לפשרה, וסונול שילמה 2.55 מיליון שקל ישירות לחברה, ששילמה מס חברות על הסכום. עם זאת, פקיד השומה חולון טען כי ההכנסה שייכת לבני המשפחה ויש לחייבה במס כפירות עסקיים ולא של החברה. המשפחה טענה כי הם העבירו לחברה את מקור ההכנסה - הזכות לקבלת כספי פסק הדין - ולכן יש לחייב את החברה במס. השופט פסק לטובת פקיד השומה וקבע כי המשפחה לא העבירה את מקור ההכנסה, אלא רק את הזכות לתמורה, שהיוותה שימוש בהכנסה ולא העברת מקור ההכנסה. בנוסף, קבעה השופטת כי גם אם הועבר מקור הכנסה, ההמרה ניתנת לביטול לפי סעיף 84 לפקודת מס הכנסה, שכן המשפחה שמרה על השליטה בחברה. לפיכך, ההכנסה הופקה על ידי המשפחה ויש לחייבה במס כפירות עסקיים. בנוסף, השופטת טענה כי סכום הפשרה נועד לפצות על אובדן ההכנסות, לחזק את סיווג ההכנסות כפירות עסקיים, ודחתה את טענת המשפחה כי חלק מהסדר הפשרה מייצג הבדלי הצמדה וריבית. לפיכך דחה השופט את הערעור והורה למשפחה לשלם הוצאות משפט.