ת"א 16958-05-15

תקציר

התובעים, רוכשי בית מהמנוחה הגב' נינה כהן המנוחה, הגישו תביעה נגד הנתבעים על כך שלא יכלו למכור את הבית שרכשו בשל הערת אזהרה שהושארה על שם המוכר. הנתבע הראשון היה בא כוחו של המוכר וחתם על הסכם המכר, ואילו הנתבע השני היה עורך דינם של התובעים. התובעים דרשו מהנתבעים פיצויים בסך 220,000 ₪, כולל חיובי מס רכישה, ריביות חריגות על הלוואות, עוגמת נפש והוצאות מימון. הנתבע הראשון טען כי התביעה נגדו התיישנה וכי הוא לא היה הבעלים של חברת הבנייה אלא בעל מניות בלבד. הוא גם הציג ייפוי כוח תקף של המוכר, שבית המשפט קיבל כחוקי. השופט קבע כי תקופת ההתיישנות אינה מייתרת את תביעת התובעים, שכן העובדות המהוות את עילת התביעה לא התגלו לתובעים עד שנת 2014. עם זאת, התביעה נגד הנתבע הראשון נדחתה מאחר והוא מילא את תפקידו כשלוחו של המוכר כדין. באשר לנתבע השני, בית המשפט מצא אותו התרשל בחובת הזהירות שלו כלפי התובעים. השופט קבע כי הנתבע השני היה צריך ליידע את התובעים על הערת האזהרה שהושארה על שם המוכר ולדאוג להסרתה. עם זאת, תביעת הנזיקין כנגד הנתבע השני נדחתה מאחר שהתובעים לא הצליחו להוכיח קשר סיבתי בין רשלנות הנתבע לבין הנזקים הנטענים. התובעים גם לא הביאו ראיות מספיקות לנזק הלא ממוני שלטענתם נגרם להם. לפיכך, דחתה השופטת את התביעה כנגד הנתבע השני אך לא הורתה לתובעים לכסות את הוצאותיו בשל קבלת טענותיהם בדבר הפרת חובת הזהירות שלו.