ת"א 2307/00

תקציר

בית המשפט החליט כי הבקשה לזימון עדים והצגת מסמכים, כפי שביקשו התובעים, נדחית. החלטה זו מוצדקת מכמה טעמים. ראשית, חלק מהעדויות והמסמכים המבוקשים מהווים עדות שמיעה, שאינה קבילה. שנית, לא ניתן היה לבסס את הרלוונטיות של חלק מהראיות המבוקשות ביחס לעניין הנדון. כך למשל, לא נטען כי אישור הסינוד הקדוש הוא גורם מפריד בתיק, ולכן הצגת הפרוטוקולים הרלוונטיים לא תסייע להכריע בשאלה האמיתית שבמחלוקת. בנוסף, מצא בית המשפט כי הבקשה להצגת מסמכים מסוימים ועדויות עדים היא כללית ומעורפלת מדי, וקבלת בקשה כזו תרחיב את הדיון לתחומים ספקולטיביים. גם שלב ההליך שקל את בקשת התובעים, שכן הדיון נמצא בשלב מתקדם, וחלף זמן רב ללא בקשות קודמות להצגת המסמכים או לזימון העדים המדוברים. בית המשפט לקח בחשבון גם את הסיבוכים והעיכובים הפוטנציאליים הנגרמים מחיסיון חלק מהמידע המבוקש, ואת ההשפעה שתהיה לכך על האיזון הקיים בין הצדדים. לבסוף, ציין בית המשפט כי התובעים לא הלכו בדרך הפרוצדורלית הנכונה לבקש הצגת מסמכים שהוגשו בהליכים משפטיים קודמים, ולפיכך לא ניתן יהיה להציגם בשלב זה. בקשת התובעים נדחתה, ובית המשפט יקבע את המשך הדיון להגשת סיכומים, אלא אם תוגש בקשה מיוחדת של הנתבעים לזימון עד עד למועד שנקבע.