ת"א 874/84

תקציר

התובע, נהג מונית, היה מעורב בתאונת דרכים תחת השפעת אלכוהול, שגרמה למותו של נוסע אחד ולפציעתו של נוסע אחר, יחד עם פציעתו שלו. הוא הודה בעבירות, בהן הריגה, וכעת הוא מבקש פיצויים על פציעתו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. עם זאת, חברת הביטוח הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה, תוך הסתמכות על סעיף 7(א)(4) לאותו חוק, השולל פיצוי מאנשים המשתמשים ברכבם בביצוע עבירה. בית המשפט דחה את בקשת חברת הביטוח, ופירש בחומרה את החריגים לפיצוי שבסעיף 7, שכן הם חורגים מהעקרונות שבבסיס החוק של התעלמות מאשמה ומתן אחריות מוחלטת. בית המשפט קבע כי סעיף 7(א)(4) מבחין בין שימוש ברכב בלבד לבין שימוש בו ככלי עזר לביצוע עבירה. מאחר ועבירות התובע היו קשורות לנהיגה, לא נשללו ממנו פיצויים לפי סעיף זה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי חוק הפיצויים נועד להבטיח פיצוי ללא קשר לאשם, וסעיף 7 הוא רשימה מצומצמת של חריגים. מאחר שבפוליסה של התובע לא היו פטורים רלוונטיים, ועניינו לא התאים לחריגים, הגיע בית המשפט למסקנה כי הוא זכאי לתבוע פיצויים לפי חוק הפיצויים, וחברת הביטוח חויבה לשאת בהוצאות הבקשה.