ע"א 4615/97

תקציר

החלטת הרוב, שיוצגה על ידי השופט מרדכי הס והשופט א' רזי, דחתה את הערעור וקבעה כי תביעת המערער מצטמצמת לכדי דרישה בלתי אפשרית ובלתי צודקת להשבה. המערערת השתמשה במחפרון במשך עשרה חודשים והוא נותר בחצרי המשיב ללא שימוש במשך תקופה ממושכת, מה שהופך את ההשבה לבלתי מעשית. בנוסף, רשלנותה של המערערת בבדיקת מעמדו המשפטי של המחפרון טרם רכישתו העיבה על קבלת תביעתם. עם זאת, שני השופטים הסכימו כי המערער לא צריך לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דינו בבית משפט קמא, נוכח התנהלותו של המשיב לאורך כל הפרשה. כבוד הנשיאה י' יעקובי-שווילי הציגה דעה חולקת. לטענתם, יש לקבל את הערעור בחלקו, דווקא ביחס למחפר המוזכר בהסכם המכר. יעקובי-שווילי הדגישה כי לא קוימה חובתו של המשיב למסור את המחפר נקי מכל שעבוד, דבר המהווה פגיעה משמעותית במערערת. זאת ועוד, הימנעותו של המשיב ממסירת שטר מכר למערערת, לצד קיומו של עיקול על החופר, הצדיקו את ביטול החוזה. עם זאת, מאחר שהביטול אירע שנים לאחר ההסכם, על המערערת להשיב למחפר את דמי השימוש הראויים. יעקובי-שווילי המליצה לצדדים להגיע לפשרה מוסכמת, והציעה תשלום של 15,000 עד 20,000 דולר למערערת לצורך יישוב תביעות הדדיות.