ע"א 43668-03-14

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים והגיע להכרעה בערעור. באשר לבית 43, בית המשפט לא מצא כל טעות בקביעתו של בית משפט קמא כי טענות המערערת בעניין הפחתת הארנונה הן עניינים טכניים שיש לטפל בהם בדרך של השגה או הליכי ערעור. המערער לא הביא ראיות מספיקות לכך שפנה מדי שנה לעירייה בבקשה להנחות בארנונה בשל נכותה של גרושתו, וכן קביעתו של בית משפט קמא כי שטח הבית נקבע נכונה כ-388 מ"ר התקבלה. בעניין בית 45 הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית משפט קמא כי המערערת לא הוכיחה די הצורך כי המשיב המשיך להתגורר בבית. בית המשפט קיבל את המסמך שהוצג על ידי גזבר המשיב כמצג תקף של ההתחשבנות בין הצדדים ומצא כי הסכום הכולל המגיע למערערת, לאחר פשרות ותשלומים ששולמו, הוא 166,238 ₪. בית המשפט הסכים גם עם הפחתת סכום זה על ידי בית משפט קמא בסך של 94,076 ₪, המהווה תשלום עבור תקופת השכירות משנת 1996, כאמור במכתבו של גזבר המשיב. בית המשפט בחר שלא להתערב בחישוביו של בית משפט קמא למרות טענות המערער להפחתה. זאת ועוד, בית המשפט בחר שלא להתייחס לטענותיו הנגדיות של המשיב ביחס לחישובים, שכן המשיב לא הגיש ערעור שכנגד. בית המשפט הזכיר כי מכתבו של הגזבר מהווה הודאה בעובדות שהובאו בו, ובצדק השתמש בו בית משפט קמא כבסיס לחישוביו. באשר לחיוב בהוצאות, ביטל בית המשפט את חיוב ההוצאות בבית משפט קמא בשל נסיבותיו החריגות של המקרה, קרי, הפער המשמעותי בין התביעה המקורית לתביעות המתוקנות, וההצלחה החלקית של הגנות המשיב. מטעמים אלה נדחה הערעור בחלקו והחלטת בית משפט קמא מתקבלת, למעט ביטול ההוצאות שנגבו בבית משפט קמא. נוכח היעדר ערעור שכנגד והטיעונים המכבידים שהציג המשיב, החליט בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו. בית המשפט מקווה כי החלטה זו תביא לסיומה של המחלוקת ארוכת השנים בין הצדדים. הבטוחה שהופקדה על ידי המערערים תוחזר להם באמצעות ייצוגם המשפטי. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים ומסמן את סיום התיק.