ע"ו 7383-02-15

תקציר

ענייננו בערעור על החלטת המשיב, הממונה על התגמולים, בעניין בקשת המערערת לקבלת גמלה צרכנית לפי חוק הנכים, אשר נדחתה. המערער טען כי יש לשלם את הגמלה מיום שחרורו מהצבא או לחילופין מיום שהוכר כנכה. בית המשפט קבע כי יש לשלם את הגמלה מיום הגשת הבקשה להטבה, שהוא המועד המתאים על פי החוק. בית המשפט דחה גם את טענתה החלופית של המערערת, לפיה יש לראות בבקשה קודמת לגמלה נוספת שהוגשה בשנת 2008 כבקשה להטבה לצרכן, שכן החוק מחייב לתבוע הטבות באמצעות בקשות ספציפיות, דבר שלא נעשה במקרה זה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי אין ראיות המצביעות על כך שניתן לקבוע את זכאותו של המערער לגמלה לצרכן במועד מוקדם יותר, במיוחד בהתחשב בסיכויי שיקומו עד למועד הבקשה בפועל. בית המשפט דחה גם את טענות המערער בדבר חוסר תום לב ורשלנות מצד רשויות השיקום, וציין כי הן לא הועלו בערעור וחסרות תשתית עובדתית. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור והורה על תשלום הוצאות מתונות למערערת, תוך השבת כל סכום שנותר מהערבות שהופקדה.