פש"ר 713/05

תקציר

בני זוג שניהלו במשותף חנות מכולת הגישו בקשה לפשיטת רגל לאחר שלא הצליחו לפרוע את חובותיהם שנבעו מסגירת החנות. החובות כללו סכומים לבנקים שונים, למועצה המקומית ולספקים, בסך כולל של למעלה ממיליון שקל. בעת מתן צו הכינוס חויבו בני הזוג בתשלומים חודשיים של 200 ש"ח ו-100 ש"ח בהתאמה. הוגשו מספר תביעות חוב, וה-CANR התנגד לבקשת פשיטת הרגל, בטענה כי החייבים נעדרי תום לב, המהווה תנאי מוקדם להכרזה על פשיטת רגל. חוות הדעת התבססה על העלמת המס של החייבים בשנת 1993, חוסר שיתוף הפעולה לכאורה שלהם בחקירות, ואי פירעון החובות שנגרמו להם עקב ניהול רשלני של העסק על ידי הבעל ואי תשלום מיסים. בנוסף, החייבים לא חיפשו עבודה באופן פעיל, אלא הסתמכו על תמיכת המשפחה. העמותה המייצגת את בני הזוג הדגישה את התנגדותה לפשיטת הרגל, והגדירה את התנהלות החייבים כחסרת תום לב. עם זאת, בית המשפט, לאחר ששקל את הנסיבות, לא השתכנע כי החייבים פעלו בחוסר תום לב קיצוני. בעוד שהתנהלותם של בני הזוג בתחילת מצוקתם הכלכלית הייתה מוטלת בספק, בית המשפט סבר כי עיקר הסתבכותם נבעה מהכישלון העסקי. עם זאת, החייבים נדרשו להגדיל את התשלומים החודשיים שלהם ולחפש עבודה באופן פעיל. בית המשפט סיים את דבריו בקבלת בקשת פשיטת הרגל, בתנאי שהחייבים יעמדו בלוח התשלומים החודשי החדש ובמציאת עבודה. אם לא יעמדו בו, צו פשיטת הרגל יבוטל.